אומרת המשנה [1]: ״אמר רבי שמעון בן חלפתא: לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי המחזיק ברכות לישראל [בבטחה רבה יותר] מן השלום, שנאמר: ׳ה׳ עוז לעמו ייתן, ה׳ יברך את עמו בשלום׳ [2].
יסוד השלום האמיתי הוא באדם עצמו. רק אם כל יהודי חי בשלום עם עצמו, באהבה ובאחווה עם בני ביתו, ייתכנו שלום ואחדות בעם ישראל. זו אחת הסיבות לכך שבסיום תפילת ״קדיש״ אנו מבקשים מהקב״ה להעניק לנו שלום: ״יוענקו מן השמיים שלום איתן וחיים לנו ולכל ישראל!״, ומיד חוזרים על הבקשה: ״עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל״. קודם כול צריך שהשלום ישרור בנפשו של כל אדם ואדם, ורק אז יתאפשר שלום בכל סביבתו.
התלמוד הירושלמי [3] מספר איזו חשיבות רבה ייחס רבי מאיר [4] לשלום בין בני זוג. פעם אחת, בליל שבת, התארכה מאוד דרשתו הקבועה בבית הכנסת בפני הנאספים לתפילה, ואחת השומעות איחרה לשוב לביתה עד שכבר כבו נרות השבת. כשבעלה שמע מה עיכב אותה כל כך, דרש ממנה שתירק בפניו של רבי מאיר, אחרת לא יכניס אותה הביתה. האישה הצדקת סירבה להשפיל כך את רבי מאיר. כשנודע לרבי מאיר שהוא היה הגורם למריבה, העמיד פנים שעינו כואבת. הוא ביקש מהאישה שתירק על עינו שבע פעמים — כביכול הדבר ירפא אותו. האישה עשתה כבקשתו, ואז הורה לה רבי מאיר: ״לכי הביתה ואמרי לבעלך שירקת לא פעם אחת, אלא שבע פעמים!״ ברור שבעלה של האישה לא צדק, ולרבי מאיר הייתה סמכות והוא יכול היה לאלץ אותו להכניס את אשתו הביתה. אך רבי מאיר העדיף לשאת את ההשפלה כדי להשיב את השלום בין בני הזוג [5].
רבי מאיר גם לימד אותנו: בעברית יש למילים ״איש״ (גבר) ו״אשה״ (אישה) שתי אותיות משותפות: אל״ף ושי״ן, היוצרות את המילה ״אש״ (אש). האותיות הנותרות בשתי המילים האלה, יו״ד וה״א, יוצרות את שם ה׳. מכאן הסיק רבי מאיר: אם הבעל והאישה (״איש״ ו״אשה״) זכו, השכינה שורה ביניהם. אם לא זכו, השכינה מסתלקת מהם. מן המילה ״איש״ ללא האות יו״ד נשארת ״אש״ — אש. וכך גם מן המילה ״אשה״ ללא האות ה״א. והאש הכפולה הזאת אוכלת את בני הזוג [6].
על הרב שלמה זלמן אויערבך[7], זכר צדיק לברכה, מספרים שנהג באנשים ברגישות רבה, והשתדל בכל דרך שלא לפגוע בכבודו של איש, ועל אחת כמה וכמה בכבודם של בני ביתו. פעם ראה מישהו כיצד הרב אויערבך מסדר את בגדיו ואת הופעתו לפני שהוא נכנס לביתו שלו, והתפלא. כששם לב לפליאתו, הסביר הרב את מעשיו: ״הרי נאמר: אם בעל ואישה זכו — ביניהם שורה הנוכחות האלוקית. אני עומד להיכנס למקום שהשכינה שורה בו, ולכן אני מסדר את הופעתי לפני כן…״.
[1] משנה, מסכת עוקצין, 3:12. המשנה היא התיעוד הראשון בכתב של התורה שבעל פה, שניתנה ליהודים בהר סיני.
[2] תהילים, 29:11. תהילים — מזמורי דוד המלך.
[3] ראו בהרחבה: תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה 1, 4.
[4] רבי מאיר חי בארץ ישראל לפני כ־1900 שנה. הוא היה תלמידם של רבי ישמעאל ושל רבי עקיבא.
[5] רבי מאיר הסביר לתלמידיו שהקב״ה עצמו מתיר למחוק את שמו הקדוש מן הקלף בהליך מיוחד הנחוץ להשבת השלום בין בני הזוג. ראו במדבר, 5:23, מסכת דרך ארץ (פרק השלום, הלכה 9) והתלמוד, מסכת סוכה, 53 ע״ב.
[6] פסיקתא זוטרתא, בראשית, 2, וכן מסכת סוטה, 19 ע״א.
[7] נולד בירושלים בראשית המאה ה־20. במשך שנים רבות עמד בראש ישיבת ״קול תורה״ בירושלים. נפטר בשנת 1995.