19. על האורח לא לבקש תוספת אם הוא חושש שאין לבעל הבית די אוכל. אם בעל הבית ייקלע לאי־נעימות וייאלץ להניח על השולחן עוד אוכל (אף שמצבו הכלכלי אינו מאפשר זאת), יהיה הדבר מצד האורח דומה לגניבה.
במקרים מסוימים, כשאין לבעל הבית מה להגיש לאורחים, הוא עלול למות מבושה במובן המילולי של המילה.
משום כך, אין זה ראוי להגיע כשהסעודה כבר עומדת להסתיים וכמעט לא נותר אוכל על השולחן. אף שחכמים אמרו: “מי שאינו משאיר חתיכת לחם על השולחן בסוף הסעודה אינו רואה ברכה” (שהרי בכל רגע עשוי עני לדפוק בדלת ולבקש אוכל, ובאותם ימים לא שמרו אוכל זמן רב), לא ראוי לעני להסתמך על כך ולהגיע בשעה שרוב האנשים כבר מסיימים את סעודתם.
20. אין להביא אנשים נוספים אם הדבר לא תואם מראש, או להופיע לפתע בלי להודיע לבעל הבית מראש על הביקור.
21. אסור לאורח לקחת אוכל מן השולחן ולתת לילדיו של בעל הבית ללא רשותו, משום שאם בסופו של דבר לא יהיה די אוכל, הדבר עלול להעמיד את בעל הבית במצב לא נעים. אולם יש דעה שהדבר נוגע רק למקרים שבהם כמות האוכל על השולחן מוגבלת; אם יש די אוכל, אין בכך כל איסור.
22. הדין הנזכר לעיל חל רק על אורחים, ואילו לבן הסועד אצל אביו מותר לקחת אוכל מן השולחן ולתת לעני. כך גם פועל בהפסקת הצהריים (בסעודה שמארגן מעסיקו) רשאי לחלוק את מזונו עם עני או לכבד את בנו של בעל הבית.
23. לא ראוי לתלמיד חכם לשבת לשולחן אחד עם אנשים חסרי השכלה ובורים. ידוע שבעבר היו חכמים שלא הסכימו לסעוד באותו שולחן עם אדם שלא ידעו עליו דבר.
24. סירוב להזמנה להשתתף בסעודת מצווה (למשל, לכבוד ברית מילה או בחתונה) נחשב בדרך כלל לעבירה חמורה, אך אם ידוע שנוכחים שם אנשים שאינם ראויים, אין חובה לאכול עמם.
25. כאשר אורח מבקר שוב באזור שבו התארח, לא ראוי שיחפש מקום לינה אחר, אלא אם כן יש לכך סיבה מיוחדת, כדי שאנשים לא יחשבו שמארחיו הקודמים הם אנשים קשים או קמצנים.
26. האורח צריך להישמע לבעל הבית ולמלא את כל בקשותיו, ובלבד שלא עוברים בכך על שום איסור ולא נגרם נזק לאיש.
27. אם יש חשש שבעל הבית אינו מקפיד על כשרות כשמדובר במאכלים האהובים עליו, אסור לאורח לאכול מאכלים אלה. אבל גם אם האורח אינו מכיר אישית את בעל הבית, מותר לאכול אצלו כל עוד אין עדויות או שמועות המטילות בו דופי. הרי מלכתחילה עלינו להניח שכל יהודי כשר וצדיק. אולם אם האורח משלם בעד הארוחה (למשל, בבית מלון), עליו לברר מראש את רמת הכשרות של האוכל.
28. אורח טוב אומר: “כמה טרח בעל הבית, כמה אוכל הגיש לשולחן וכמה הכול היה טעים! וכל זה — בשבילי!”. אבל אין להלל כך את בעל הבית בפומבי, ועל אחת כמה וכמה בנוכחות אנשים שאינם ראויים, כדי שלא ינצלו אחר כך לרעה את הכנסת האורחים שלו.
אם ביקשו מן האורח למסור שיעור או לומר דברי תורה, עליו לפתוח את דבריו בדברי תודה לבעל הבית.
29. על האורח להודות לבעל הבית ולשאול לשלומו.
30. רצוי גם להשאיר מתנות קטנות לבני משפחתו של בעל הבית.