הרב שלמה לורנץ
יום אחד פנתה אליי גולדה מאיר, ראש הממשלה, ואמרה: «הרב לורנץ! אני מודאגת מאוד – עד כדי כך שכבר לילות רבים איני יכולה לעצום עין…»
שאלתי אותה: בגלל המצב הביטחוני? היא השיבה שהמצב הביטחוני קשה מאוד מאוד, אבל היא מלאת ביטחון שנצליח להתמודד איתו.
המשכתי לשאול: בגלל המצב הכלכלי? היא השיבה שגם שם המצב קשה מאוד מאוד, אבל היא בטוחה לחלוטין שנצליח להתמודד גם איתו.
שאלתי: בגלל המצב בתחום היחסים החברתיים? היא השיבה בדיוק באותן מילים, וכך גם על כל שאר שאלותיי.
התפלאתי: «אם את בטוחה כל כך שנצליח להתמודד עם כל הקשיים, מדוע את מודאגת עד כדי כך שאינך יכולה לישון בלילות?»
תשובתה הייתה בלתי צפויה: «אני חוששת שיבוא יום ובניי ונכדיי יאמרו לעצמם: מדוע לנו להתמודד עם כל הבעיות הרבות האלה בארצנו, אם אנחנו יכולים לחיות חיים נעימים ומבוססים בארצות הברית? ואז יעזבו את ארצנו!»
בתגובה שאלתי אותה: «האם יש לך חששות דומים בנוגע לילדיי ולנכדיי?»
היא השיבה: «לא! באשר לנכדיך ולדורות שיבואו אחריהם, אני בטוחה לחלוטין שלא יעזבו את ארצנו, משום שהם קשורים אליה בכל נימי נפשם!»
ואז פניתי אליה במילים האלה: «הרשי לי לשאול אותך עוד שאלה – אולי לא נעימה כל כך: מצד אחד, את מודאגת שנכדייך יעזבו את הארץ הזאת, ומצד שני – בטוחה לחלוטין שצאצאינו לא יעשו זאת. ואם כך, מדוע נלחמת כל חייך נגד מערכת הלימוד והחינוך של החרדים?»
תשובתה הייתה: «האמן לי, הרב לורנץ: אני חושבת לעיתים קרובות שטעיתי!»
(נציין שדבריה של גולדה מאיר התגלו כ«נבואיים». מאות אלפים רבים של ישראלים לשעבר, יוצאי המשפחות הציוניות המצליחות ביותר, חיים בארצות הברית ובמדינות אחרות, ובהם ילדים ונכדים רבים של מנהיגי המדינה בעבר ובהווה).
מזיכרונותיו של ר׳ שלמה לורנץ, שהיה חבר כנסת מטעם «אגודת ישראל» במשך 33 שנים והכיר מקרוב את הדמויות המובילות של אותה תקופה. מתוך ספרו «במחיצתם», שבתרגום לרוסית נקרא «במעגל הגדולים».