לקח טוב
«ויברכם ביום ההוא לאמור: “בך יברך ישראל…”» (בראשית, 48:20).
רבים תוהים במה נבדלים אפרים ומנשה מאבות שאר השבטים. במה זכו לשמש דוגמה לילדי ישראל בכל הדורות?
הרב שמואל הומינר משיב על שאלה זו. מנשה ואפרים, בניגוד לאחרים, נולדו וגדלו במצרים, ארץ השקועה בטומאה. בביתם, כביתו של שליט, התאספו דרך קבע מנהיגי הארץ וכוהניה. כך עברו עליהם שנים רבות בארץ זרה, הרחק מארץ ישראל הקדושה ומאבותיהם. בניגוד להם, אבות שאר השבטים גדלו והתחנכו בבית יעקב אבינו, שהשפיע עליהם מרוחו. וכשבאו מחרן לארץ ישראל, זכו גם לשהות במחיצתו של יצחק.
למרות זאת, כאשר ירד יעקב למצרים, הוא נוכח שטומאת מצרים לא נגעה כלל באפרים ובמנשה. הם לא הלכו בעקבות המצרים בשום דבר, ולא אימצו לא את מנהגיהם ולא את אורח חייהם. יתר על כן, לאחר שיוסף הצדיק חינך אותם לתורה וליראת שמים, הם נמצאו ראויים להימנות עם שנים עשר שבטי ה', הקדושים והטהורים.
הדרך לכך בוודאי לא הייתה סוגה בשושנים עבור אפרים ומנשה. ברור שהיה עליהם להתגבר על קשיים וניסיונות לא מעטים. ואף על פי כן, הם הלכו רק בדרכם הקדושה של אבותיהם, שאביהם הצדיק הורה להם. יזכור זאת כל אדם כשהוא מברך את ילדיו, את תלמידיו וכל יהודי. יאחל להם ללכת רק בדרך התורה הקדושה, בלי להתחשב במי שעוזבים את דרך הישר ובלי לאמץ מהם דבר. יערה עליהם ה', ברוך הוא, את רוחו ממרומים, כדי שכל אחד, לפי יכולותיו, יוכל לקלוט את הקדושה ולהגיע למדרגתם של אפרים ומנשה הקדושים והטהורים.