הרב שמחה כהן
ישנה בעיה נוספת הקשורה לנטייה הפסיכולוגית של האישה לשותפות ולנטייה הפסיכולוגית של הגבר להתבדלות.
בעלים מתלוננים לעיתים קרובות שמבקרים אותם כל הזמן, בלי להבחין אם הביקורת מוצדקת או לא, ובלי לבדוק אם זה הזמן המתאים לביקורת. «גם לי יש הרבה סיבות להעיר ולבקר, אבל אני נמנע מכך כדי לא לקלקל את האווירה החיובית בבית», אומרים הגברים.
טענה זו של הבעל היא אחת הטענות השכיחות ביותר, והדבר מעיד שהתנהגות כזאת של נשים אינה נובעת מרשעות ומחוסר יכולת להתנהג כראוי, כפי שרבים חושבים, אלא מנטייתן לשותפות.
במסגרת הדיון שלנו אפשר לקבל את טענת הבעל שאשתו מרבה מדי לבקר אותו, ואפשר גם להבין מדוע זה קורה: האישה קשורה לבית, למשפחה ולבעלה יותר מכפי שהוא קשור אליהם. ככל שאדם קשור יותר למשהו, כך הוא מבקר אותו יותר. למשל, אדם מעיר לילדו יותר מאשר לבנם של השכנים. והסיבה אינה שהוא מתייחס טוב יותר לילד של השכנים, אלא שהוא קשור יותר לבנו שלו ואכפת לו ממנו.
כדאי לבעל גם לבחון זאת מנקודת מבט אחרת. הוא סבור שאשתו מעירה לו בלי הרף. אבל מבחינתה, רוב הדברים שהיא אומרת ונשמעים לבעלה כתלונות הם בעצם ניסיונות לשתף אותו במחשבותיה. ייתכן מאוד שמחשבות דומות חולפות גם בראשו של הבעל, אבל הוא אינו רואה צורך לבטא אותן במילים, משום שחסרה לו אותה נטייה לשותפות שמאפיינת את אשתו.
נוסף על כך, על הבעל לדעת שהקב"ה טבע ברגשותיה של אשתו נטייה לראות בבעלה את מי שאחראי לה כאשתו. הוא טבע את תחושת האחריות גם בנפשו של הגבר, והלה חש אחריות לאשתו ולרגשותיה ודואג שיהיה לה טוב. לכן עוד פחות נעים לו לשמוע את הביקורת שלה כשהיא מביעה חוסר שביעות רצון, גם אם אינה מתלוננת עליו אישית.
במילים אחרות, נדמה לבעל שאשתו «מאשימה» אותו, אבל אין זה נכון: היא רואה בו את האחראי.
עם זאת, על האישה להבין שגם אם אין בכוונתה להאשים את בעלה, ולכן היא מרשה לעצמה להביע בחריפות את חוסר שביעות רצונה ממצב זה או אחר, הבעל תופס זאת אחרת לגמרי. נדמה לו שהביקורת מכוונת אליו ונגדו, והוא חש עלבון שמעורר בו תהליך פנימי של התרחקות רגשית מאשתו.
לכן כדאי לאישה להעלות את הנושא במישרין ולהסביר לבעלה שהוא אינו צריך להתייחס לדבריה כביקורת, אלא כתהליך של שותפות שהיא זקוקה לו מאוד. יתרה מזאת, עליה להוסיף: «אם תקשיב לי כראוי ותביע הבנה והזדהות, אירגע מהר יותר ויהיה לי קל יותר להתייחס אליך בחיוב».