הרבנית לאה גנס
קודם דנו במצבים שבהם היינו עלולות לפגוע במישהו בלי כוונה, לומר מילה חריפה, ודיברנו על הדרך להימנע ממצבים כאלה.
ועכשיו הנושא שלנו הוא: כשהצד שנפגע הוא אנחנו עצמנו, כשפגעו בנו.
הנאשמים הראשונים הם, מן הסתם, בני הבית שלנו, ובראש ובראשונה הבעל. נניח שהבעל אמר לנו משהו עוקצני ועכשיו הוא רוצה להתנצל.
קודם כול צריך להביא בחשבון שהנקודה הרגישה ביותר אצל גבר היא הכבוד שלו, כלומר הכבוד וההערכה. לכן קשה מאוד לגבר לבקש סליחה. לשם כך הוא צריך להודות שהוא "אשם": "סלחי לי, טעיתי, לא צדקתי". לגברים קשה יותר להודות בכך מאשר לנשים. לכן, כשהבעל בכל זאת החליט לבקש סליחה, צריך להעריך זאת מאוד.
שנית, דווקא משום שכל כך קשה לגברים לבקש סליחה במילים, הם מביעים את התנצלותם במעשים.
לפעמים האישה באמת פגועה מאוד: הבעל עשה מעשה מכוער באופן בוטה ופגע ברגשותיה. והיא רואה שהוא מנסה בכל כוחו להתנצל, אבל קשה לו, זה מעבר לכוחותיו. במקום זאת הוא פתאום מכין לה כוס קפה, מוסיף חתיכת עוגה (קנויה או חתוכה ממה שיש במקרר – גם זה קורה)…
אישה שפגועה מאוד עשויה לומר: "מה אתה חושב, שאני צריכה את הקפה שלך? בשביל מה אני צריכה קפה עכשיו? אתה צריך להתנצל, ולא להביא קפה! אתה חושב שאתה יכול לפגוע בי ככה, לומר דברים כל כך מעליבים, ואז לכפר על הכול בכוס קפה אחת? והכול עבר? ואני סלחתי על הכול מיד – בגלל כוס קפה?!"
אבל למעשה זה לא סתם קפה. הקפה הזה הוכן מתוך מחשבה: אני מבקש סליחה. אבל כל כך קשה לבעל לומר זאת במילים, שהוא עושה את מה שהוא יכול – בתקווה שאשתו תקבל את התנצלותו בצורה הזאת. אישה חכמה, שמבינה את טבעו של בעלה, תראה שכוס הקפה הזאת כמוה כהתנצלותו העמוקה והכנה ביותר.
יש בעלים שכדי להתנצל מתחילים פתאום לעזור בעבודות הבית. הבעל קם לשטוף כלים. "מה פתאום התחלת להתעסק בכלים? אני נורא כועסת עליך, פגועה, ואתה שוטף כלים?! תבקש סליחה!" אבל מבחינתו, שטיפת הכלים במקרה הזה היא התנצלות. או שהבעל פתאום הלך להוציא את האשפה שלא בזמן הקבוע, התחיל לתקן משהו, יצא לחנות עם רשימה, אפילו בלי שהאישה הפצירה בו – זו בקשת הסליחה שלו.
עלינו לחשוב פעמיים לפני שנגיב.
לא לומר: "אני לא צריכה עזרה! אל תזיק ואל תעזור! אם פגעת בי, אני לא צריכה את העזרה שלך!". צריך לנהוג בחוכמה רבה יותר ולראות מה מסתתר מאחורי עזרה כזאת. לגבר קשה מאוד לשים את כבודו בצד. אבל בדרך הזאת הוא בכל זאת מנסה לבקש סליחה, גם אם לא במילים.
אם האישה חכמה ויודעת לראות את מה שמסתתר מאחורי המעשים, היא תבין שזו דרך לומר "סלחי לי" בלי מילים. אפשר לנסות "לקרוא" את זה במקומו: צלחת – "אני מבקש סליחה", כוס – "אני אשם", סכו״ם – "אני מצטער מאוד". כמובן, זה ממש לא כמו לשמוע את המילים. אבל אפשר ללמוד לקבל את מה שהבעל מסוגל לתת. הוא לא מסוגל להתנצל, לשים את כבודו בצד, אבל מעשיו הם התנצלות בצורה אחרת.
על התנצלות כזאת אפשר להגיב כך: "בסדר. אני מקבלת את ההתנצלות שלך בצורה הזאת". ולחזור לקצב החיים הרגיל.
כשהקשר בין בני הזוג עמוק וחזק, והאישה מוכנה לקבל את הפיוס גם כשהבעל אינו מסוגל לומר את המילים הנחוצות, הדבר מרגיע את הבעל. בפעם הבאה, נוסף על כך שישתדל לא לפגוע, אם זה בכל זאת יקרה, יהיה לו קל יותר להתנצל בעל פה. הוא יהיה בטוח יותר בכך שאשתו תקבל את יוזמת הפיוס שלו. אבל אם הפעם האישה תחריף את העימות, תערב במריבה הזאת את כל המריבות הקודמות, תתחיל "לסגור חשבונות"… "אתה לא באמת מצטער על מה שעשית! תגיד את זה במילים! זו לא התנצלות מעומק הלב. אני לא רואה אצלך חרטה אמיתית"… בפעם הבאה הוא יחשוב: "שוב תתחיל מסכת הייסורים הזאת! עדיף שבכלל לא אבקש סליחה". צריך ללמוד לרכך את הפינות החדות האלה, לגלות יותר הבנה, גם כשהפצע באמת כואב.
האדם הראשון נוצר מעפר האדמה – חומר רך וקל, והאישה הראשונה – מצלע, שהיא, לעומת זאת, קשה ואינה גמישה.
על עצם כל שריטה נשארת, ולא קל למחוק אותה. לכן לאישה קשה יותר להתפייס. ואילו אם נצייר פס על העפר, באבק, הוא ייעלם מהר מאוד – מכל משב רוח קל. לגבר קשה לבקש סליחה, ולאישה – לקבל התנצלות. אלה התכונות שלנו, אין מה לעשות. לכן, אם גבר, בניגוד לתכונותיו ולכבודו, מבקש סליחה, גם האישה צריכה, בניגוד לטבעה, לסלוח ו"למחוק". זו עבודה קשה על תכונות מולדות, שהן כמעט תכונות יסוד אצל כל אישה.
בתורה יש דוגמאות רבות לחשיבותה של העבודה על המידות. כשמוקם הבית היהודי השני בהיסטוריה, אברהם שולח את אליעזר לחפש אישה ליצחק בחרן, במשפחת נחור אחיו, אף שלאליעזר הייתה בת משלו, שאותה חלם להשיא ליצחק. אך אף שאליעזר עצמו היה צדיק, הראשון במעלה בבית אברהם, הוא היה כנעני, ובשושלתם יש מידות רעות שאינן ניתנות לעקירה. לעומת זאת, בני בית נחור, אף שהיו עובדי אלילים, לא היו בעלי מידות רעות תורשתיות שעלולות היו לפגוע בעתיד בעם היהודי (רמב״ם).
לכן, אף שהטבע הנשי שבנו מקשה עלינו לקבל התנצלויות ו"למחוק" פגיעות, כדאי לעבוד על עצמנו ולנסות לשנות את התכונה הזאת.
המשך יבוא
הכינה גב׳ זיסי סקרז׳ינסקאיה