הרב יעקב גלינסקי
«יאכלו אותו (את בשר קורבן הפסח) עם מצה ועם מרורים» (שמות, 12:8).
על מצוות מרור אנו לומדים במשנה: «אילו ירקות מתאימים לקיום מצווה זו בפסח? חזרת, תמכא, עולשין, חרחבינא ומרור».
במצווה זו טמונים רמזים, שאם נלמד אותם נוכל להצליח בעניינינו בחודש ניסן, ובפרט – בחג הפסח עצמו.
חזרת (מאותו שורש כמו המילה חוזר – «לחזור»).
ימי חודש ניסן הם לרבים מאיתנו ימי חופשה, הפסקה מסדר הלימוד הרגיל. במשך השנה כולה למדנו דפי גמרא רבים, פרקי משנה והלכות התורה, ועל כל אלה אמרו חכמינו: «כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה דומה לאדם שזורע ואינו קוצר את היבול. רבי יהושע אומר: כל הלומד תורה ושוכח דומה לאישה שיולדת ילדים וקוברת אותם». כמה חבל אם לא נגדל את כל הנבטים הנפלאים שלנו, לא נקצור ולא נביא אותם הביתה, כדי שיישארו ברשותנו לנצח. לכן עלינו לייחד את הימים הללו דווקא לחזרה מרובה ככל האפשר.
יש אנשים שתמיד אוהבים ללמוד דברים חדשים, ונהנים מכך מאוד. זה טוב מאוד, אבל דווקא כאן חזרת, שהיא אחד ממיני המרור, רומזת לנו: גם אם אתה מרגיש מעט מרירות – אל תפסיק, שהרי זו אחת ממצוות החג הזה.
בגמרא נאמר: «חזרת היא חסה (חסת עלים)». ידוע ששורש החסה מר, ואילו העלים טעימים. כך גם בחזרה על הלימוד: בתחילה עושים זאת בלי חשק רב, אבל מי שמרגיל את עצמו לכך ירגיש לבסוף מתיקות שאין כמותה, ועליו ייאמר: «הקב״ה מרחם (חס) עליו ומציל אותו».
עולשין (דומה בצליל למילים עול שינון — «עול הלימוד»).
מצליחים בלימוד כשמתייחסים אליו כאל עול, כחובה. במיוחד בתקופה זו, כשאין חובת לימוד קבועה כמו בישיבה, צריך לקבוע לעצמך זמן קבוע, והכי טוב לעשות זאת עם חבר או להצטרף לקבוצת לומדים. העול הזה עשוי להיראות בתחילה מעט מר, אבל בסוף יהיה מתוק, ורק באמצעות קבלת עול אפשר להצליח.
תמכא (דומה בצליל למילה תומך – «לתמוך»).
ימים אלה מתאימים במיוחד לכל הקשור לצדקה ולקמחא דפסחא – עזרה ותמיכה בעניים. מובן שהוצאות החג גדולות, ומצבנו הכלכלי גם כך אינו טוב במיוחד, בייחוד בפסח, ולכן תמכא – היא אחד ממיני המרור, אבל זו אחת ממצוות החג, שבהן תלוי האור הפנימי שלו.
חרחבינא (מן המילה חורבן — «הרס»).
לזכור מה גרם לחורבן בית המקדש. בימים אלה, שבהם היינו עולים בעבר לירושלים כדי לחגוג את הפסח בבית אבינו שבשמים, בקדושה ובקרבה אליו, בהתרוממות רוח ובשמחה יוצאת דופן, – עלינו לזכור מדוע איבדנו את כל זאת: בגלל שנאת חינם.
שנאת חינם כוללת הן דברים גדולים והן דברים קטנים. בערב פסח, כשכולם בבית, הזמן קצר והמלאכה מרובה, מריבות קטנות בין אחים ואחיות או בין בני משפחה אחרים גוזלות את כל האור וההנאה שבחג והופכות אותו למרור. אבל זה אינו מרור של מצווה, אלא בדיוק להפך!
ומה יהיה כאן המרור שנצטווינו עליו? היכולת להבליג, לשתוק ולוותר. על אלה נאמר שתחילתם מרה וסופם מתוק מדבש, ואז ״שמחת עולם על ראשם״, והיא מאירה באמת את החג.
תרגום: גב' לאה שוכמן