להתרחק מן השקר
12. מחבר ספר רשאי להישאר בעילום שם ולחתום בשם אחר (שם עט), אם הדבר מקובל בקרב סופרים באותה תקופה. כיום הדבר נחשב מקובל לחלוטין ואין בו שום דבר שלילי.
13. אסור לצרף לשמו של אדם תארים ודרגות שהוא לא קיבל ולא היה ראוי להם. (למשל, לצרף לשם "פרופסור" או "דוקטור".)
14. מותר להשתמש בדוגמאות המבוססות על אירועים בדויים כדי לעזור לאחרים להבין את משמעות הדברים שנאמרו קודם. אבל גם כאן צריך להבהיר בשלב כלשהו שאין מדובר באירועים אמיתיים.
15. מותר להזמין מכר "לכוס קפה", גם אם אתן מתכוונות לערוך לכבודו סעודה גדולה ולהגיש לשולחן שלל מאכלים. צדיקים תמיד אומרים מעט ועושים הרבה. אפשר לומר שאצל רבים זו אחת מדרכי השיח המקובלות.
16. האיסור לשקר אינו מוגבל בזמן או במקום, ולכן גברים ונשים כאחד צריכים תמיד להקפיד על דיבורם ולהרגיל לכך את ילדיהם.
17. יש מצבים רבים שבהם האיסור "מדבר שקר תרחק" משולב באיסורים אחרים:
א) אין מחזירים לאדם את הפיקדון שלו, בטענה שאיש לא קיבל את חפציו לשמירה;
ב) אין משלמים שכר, בטענה שהאדם לא עבד אצל אותו מעסיק או שהרוויח הרבה פחות;
ג) אין מחזירים חוב, בטענה שלא לוו את הכסף.
בתורה מעשים אלה נכללים באיסור ("ויקרא", 19:11) "לא תכחשו". משמעות הביטוי היא: "אל תסרבו לאחרים בדרך של מרמה". התורה מייחדת התייחסות למקרים שבהם השקר משולב בגרימת נזק ישיר.
כך גם באשר לעדות שקר ולמרמה בעת עשיית עסקאות מסחריות. ב"שמות" (20:13) נאמר: "לא תענה ברעך עד שקר", (23:1) "לא תשא שמע שווא; אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס". ב"ויקרא" (25:14) נאמר: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, אל תונו איש את אחיו". כאן מופיע גם הביטוי המיוחד "אל תונו", שמשמעותו אינה רק מרמה, אלא "עסקה שאינה משתלמת לשותף".
18. אסור להעמיד פנים ולהציג את עצמך כחבר כדי לרכוש את אמונם של אנשים ולנצל את האמון הזה למטרות רווח אישי. אם אדם רוכש את אמונו של מישהו, יהיה לו קל הרבה יותר לרמות אותו ולהזיק לו. חכמים קושרים מעשים כאלה לקטע בספרו של שלמה המלך, "משלי" (12:22), שבו נאמר: "תועבת ה' שפתי שקר…".
"שפתי שקר" הוא כבר תיאור המצביע על תכונה שלילית באדם: להציג את עצמו כאדם אחר.
גם אם כרגע הוא אינו פוגע באיש, הוא עצמו אינו מכחיש שבעת הצורך הוא עשוי לנצל את קרבתו כדי להזיק.
19. התורה אוסרת לקבל באמצעות שקר ומרמה טובת הנאה כלשהי המגיעה לאחר. חכמים אומרים שכל מי שעושה כך (מחליף בדיבורו, מילולית: "מחליף את דבריו") נחשב כעובד עבודה זרה.