הרבנית חוה קופרמן
פרק 12 הוא נאומו של שמואל הפורש מתפקידו, ולפרישתו יש הצדקה מלאה, שכן העם אינו זקוק לו עוד.
אבל עלינו לזכור ששמואל הוא מקור כוחו הרוחני של שאול. ברגע ששמואל ימות, שאול יאבד את שורש חייו. בפרק 22 (בפסוק 6) נקרא: ״...ושאול יושב בגבעה (במקום גבוה) תחת האשל, וחניתו בידו…״ האשל הוא סמלו של שמואל, וגם המקום הגבוה הוא סמלו. סמלו של שאול הוא גבעת גבעה. שאול יכול להתקיים רק בצילו של האשל.
בתנ״ך מופיעים נאומים כאלה כמה פעמים; בהם מסיימים מנהיגיו הדגולים של עם ישראל את דרכם בעולם הזה. הם מדברים אל העם כהורים או כמנהיגים. נאום כזה נושא יעקב (מוקדש לו פרק 49 בפרשת השבוע האחרונה של ספר בראשית). יעקב אבינו גם נוזף בבניו וגם מברך אותם. גם משה נושא נאום פרידה דומה — כל הספר האחרון בתורה, ספר דברים, מוקדש לו. גם בנאום הזה יש תוכחה לעם, אך בסופו של דבר משה מברך את בני ישראל.
בנאומו שמואל למעשה מתדיין עם בני ישראל: הוא מוכיח להם את חפותו, וגם מוכיח אותם ומזהיר אותם.
אם נפנה לספר מלכים, נראה שגם דוד משאיר צוואה לבנו שלמה.
אבל נחזור כעת לשמואל, שבמידה מסוימת הולך בדרכיהם של יעקב ומשה. (כבר אמרנו שבמובנים רבים משווים אותו למשה, ובנאום הסיום הדבר ניכר במיוחד).
שמואל קורא לעם: ״היו לי לעד לפני ה׳ ולפני משיחו...״ (12:3). המילה ״עד״ מופיעה בלשון יחיד, והדבר מדגיש שבני ישראל אינם מפורדים ואינם נפרדים זה מזה, אלא הם ציבור מלוכד. שמואל שואל: ״...את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת מי עשקתי, את מי רצותי ומיד מי לקחתי כופר ואעלים עיני בו — ואשיב לכם״ (שם). לא, לא עשית שום דבר רע — משיב לו העם — לא פגעת, לא רימית ולא עשקת.
המסורת שבעל פה מספרת שבכל תולדות עם ישראל נשמע שלוש פעמים הד מן השמיים במהלך משפט שנערך על הארץ, כלומר הייתה זו נבואה.
(נבואה היא תופעה בעלת מדרגות רבות. הד מן השמיים, או בת קול, ״בתו של הקול״, הוא המדרגה הנמוכה ביותר, שאותה מסוגל לקלוט המספר הגדול ביותר של בני אדם. בת קול מופיעה במצבים רגישים וחריפים במיוחד).
לראשונה נשמע הד מן השמיים כאשר יהודה הודה שתמר הרה ממנו. לפי גרסה אחת אמר: ״היא צודקת יותר ממני״, ולפי גרסה אחרת: ״היא צודקת, ממני!״ אבל יש גם גרסה שלישית. יהודה אמר: ״היא צודקת״. וההד מן השמיים הביא את דברי הקב״ה, שהוסיף: ״ממני!״ כלומר — ״כך תכננתי זאת!״
בפעם השנייה בא ההד מן השמיים בשעת משפטו של שמואל, ו״עד״ בלשון יחיד הוא הקב״ה.
בפעם השלישית מופיע ההד מן השמיים במשפט שבו המלך הצעיר שלמה דן שתי נשים הטוענות לאותו ילד. הסיפור הזה מוכר מאוד. אולם קיימת מסורת שלפיה לא שלמה הצביע על האישה שוויתרה על התינוק כדי להציל את חייו ואמר: ״היא אמו״, אלא הקול מן השמיים.