ר׳ מ׳ לוי
שבת היא אחד הנושאים שהיו יקרים ביותר לליבו של אבא (ר׳ שמשון דוד פינקוס זצ״ל). מעניין שאת שיחותיו בנושאים שונים ובהזדמנויות שונות הוא הוביל לעיתים קרובות לנושא השבת. הוא עמל רבות על הנושא הזה והשקיע בו את כל כולו.
לא פעם שמעתי ממנו אישית שהוא מרגיש שייעודו בעולם הזה הוא לפתוח בפני עם ישראל שני נושאים — נושא התפילה ונושא השבת. והוא השקיע בכך כוחות רבים וכתב שני ספרים — ״שערים בתפילה״ (שערים בתפילה) ו״שבת המלכה״ (שבת מלכתא). לאחר פטירתו של אבא יצאו לאור ספרים רבים שנערכו על בסיס שיעוריו ושיחותיו. אבל את שני הספרים האלה הוא כתב, בדק והוציא לאור בעצמו. אי אפשר לתאר כמה זמן הוא הקדיש לכתיבת ספריו, ולא כל כך לכתיבה כמו למחיקת מה שכבר נכתב. אבא דייק בכל מילה ואהב לחזור ולומר שבזמן כתיבת ספרים הוא מרגיש סייעתא דשמיא מיוחדת, שהוא זוכה לה בזכות העובדה שהוא יודע למחוק.
כדי להבהיר את נושא השבת, נשאל כמה שאלות. והראשונה שבהן —
מהי שבת?
לאורך השנה יש בלוח השנה היהודי ״תחנות״ רבות, שהקב״ה העניק לנו כדי לצבור כוחות. כל תחנה כזאת היא נקודה נוספת בדרכנו, המרוממת אותנו ונותנת לנו תנופה להמשך חיינו היהודיים. מעגל השנה מתחיל בפסח, שבו אנו מתמלאות מחדש באמונה. בשבועות אנו מקבלות מחדש את התורה. אחר כך הימים הנוראים, סוכות, חנוכה, פורים — לכל אחד תפקיד משלו, ייחוד משלו והשפעה משלו. כל תחנה כזאת היא הזדמנות לרכוש דבר מה שיאפשר לנו לצמוח בתחום מסוים.
יש תחנה נוספת — שבת קודש, תחנה שאליה אנו מגיעות לא פעם בשנה אלא מדי שבוע, ולכן לעיתים קרובות איננו מעריכות כראוי את חשיבותה. חז״ל מלמדים אותנו ששבת היא היום הקדוש ביותר בשנה. אבל משום שהיא נקרית בדרכנו מדי שבוע, אנו תופסות אותה כחלק משגרת החול, איננו עוצרות, איננו שואלות את השאלות שהיה עלינו לשאול ואיננו מקבלות את התשובות שהיינו יכולות לקבל. ואיננו מבינות מה מתרחש, מהו היום המיוחד הזה, איזו מתנה קיבלנו מהקב״ה. השבת מסתיימת, השבוע חולף ביעף, ואנו נוחתות בשבת הבאה. מאחת התלמידות שלי שמעתי את המשפט הבא: ״בשבילי שבת היא שמיכה, כרית וכוס תה״. מובן שמנוחה היא אחד ממרכיבי השבת. אבל זו אינה מהותה!
מהי אפוא שבת? מה העניק לנו הקב״ה? אנו מכינות אוכל טעים, מנקות את הבית, פורשות מפות לבנות — אלה כללים המוכרים לכול, אבל הם חיצוניים. ומהי מהותה הפנימית של השבת? הקב״ה פונה אל משה ואומר: ״מתנה יקרה גנוזה אצלי בשבילכם. שבת שמה. לך והודע זאת לעם ישראל״. מהי המתנה הזאת שצריך להודיע עליה מראש? הקב״ה רוצה לתת לנו מתנה — שייתן. מדוע צריך להכריז על כך?
נביא דוגמה מן החיים. סבתא מגיעה אל נכדה עם מתנה. הנכד לוקח לידיו קופסה עטופה יפה ומתמלא התלהבות שאין לתאר: ״סבתא, מאיפה יש לך נייר יפה כל כך, עם ציורים נפלאים כאלה?״. סבתא מסבירה שבחנות עטפו את המתנה בנייר הזה ומציעה שיפתח את העטיפה. אבל הנכד אינו שבע מלהתפעל מעיצוב המתנה: ״סבתא, ומאיפה הסרטים הנהדרים האלה — האדומים, עם הזהב בשוליים?״. סבתא מאוכזבת: ״גם את הסרטים קשר המוכר בחנות. אבל זה לא העיקר. פתח את המתנה! אין לך מושג מה יש בפנים!!! פתח, תראה!״.
המתנה שקיבלנו מהקב״ה עטופה יפה מאוד — בבגדים חגיגיים, בבית נקי ובמאכלים משובחים. ה״עטיפה״ הזאת חשובה מאוד, ואין לזלזל בה. אבל אפשר לחיות מאה ועשרים שנה, לקיים את השבת מדי שבוע, להתפעל מן העטיפה הססגונית, ועדיין לא לראות מה נמצא בתוך העטיפה הזאת! לכן הקב״ה מבקש להודיע על השבת מראש, כדי שלא נשכח לפתוח את העטיפה ולהציץ פנימה.