חוה רום
בגדי הגבר ובגדי האישה מדברים בשפות שונות.
בתורה יש איסור על אישה ללבוש בגדי גבר, ולהפך. בניגוד למלתחתו של הגבר, בארונה של האישה יש כל צבעי הקשת וגזרות מכל הסוגים; טבענו אינו סובל אחידות. העין הנשית מבחינה באלפי גוונים. עלינו לדעת לבטא את מלוא קשת הרגשות, לצבוע את העולם סביבנו, לשמח את עצמנו, את הקרובים לנו ואת הסובבים אותנו.
בתורה האישה נמשלת ללבנה, שהיא סמל להתחדשות ולתחייה בלתי פוסקות.
נשים רוצות כל הזמן משהו חדש; ״חודש״ — חודש ירחי, שאליו קשור המחזור הנשי — הוא מלשון ״חדש״. האישה משתנה, וכך גם בגדיה. מדי בוקר אנחנו מתעוררות ומחפשות שינויים במראה, כאילו משהו יכול היה להשתנות במשך 8 שעות שינה. הבגדים משקפים את מצב הרוח שלנו, את מצבנו.
יש תקופות שבהן דבר אינו מוצא חן בעיני האישה, והיא רוצה להסתתר ולהתעטף כולה בשחור, ויש תקופות שבהן, לא משנה מה תלבשי, תרגישי יפהפייה. אולי תופתעו לגלות שהדבר קשור גם לפיזיולוגיה של האישה; השינויים במצב הרוח של האישה משפיעים, בין היתר, גם על יחסה לבגדים. נוכל להתכונן לימים שאינם פשוטים לנו אם נקשיב לקולנו הפנימי.
בהלכה כתוב שעל הבעל להעניק לאשתו בגדים ותכשיט בכל חג, ואין זה משנה שנשארה לה מן השנה שעברה שמלה נאה בהחלט. ובשום מקום לא נאמר שעליו לקנות לעצמו חליפה חדשה לחג, אם כבר יש לו אחת.
בעזרת הבגדים אנחנו, הנשים, יותר מן הגברים, מכניסות את עצמנו להלך רוח מסוים: להלך הרוח החגיגי של השבת — בשמלה יפה, או להלך רוח ענייני — בחליפה יומיומית סולידית.
חידוש הוא אצל אישה אחד התנאים לתחושת החג. אפשר לפתח בתוכנו תחושת התחדשות גם בלי שמלה חדשה, באמצעות עבודה עצמית רצינית ועמוקה, אך התורה מדברת תמיד על עבודה עם העולם החומרי ועל השימוש בו — כדי להגיע לגבהים רוחניים.
עם ישראל מתייחד בשלוש תכונות: צניעות, רחמנות וגמילות חסדים.
הן טבועות באישה היהודייה מלכתחילה. משימתנו העיקרית היא לא לאבד את הצניעות הטבעית שלנו; מטבעה האישה מבינה מה הולם אותה ומה פחות, מה מקרב אותה לקדושה ומה מרחיק אותה ממנה. אבל כל מה שאנחנו רואות, כל מה שסובב אותנו, ועל אחת כמה וכמה מה שאנחנו לובשות, משפיע על תפיסת הצניעות שלנו. אנחנו, כמו הלבנה, משקפות את מה שאנחנו רואות: את צבעי הטבע סביבנו — או את הדינמיות של העיר. הירח נקרא בעברית לבנה — כלומר ״בעלת צבע לבן״. משטח לבן מחזיר את מלוא ספקטרום האור הנופל עליו, כמו שהלבנה מחזירה את אור השמש.
עלינו להיות מודעות לסכנת השפעתו של העולם החיצון, מפני שאנחנו משקפות, מרצון ושלא מרצון, כל מה שנכנס לשדה הראייה שלנו. תמונות בכתבי עת, לבושה של אמא, האופנה בשנות נעורינו, מלתחותיהן של חברות — כל אלה יחד מעצבים לא פעם את הסגנון שלנו. עם הזמן אנחנו משנות אותו, אם דימויים, צבעים ושילובים חדשים מופיעים בשדה הראייה שלנו. הסביבה שבה אנחנו חיות היא שתהפוך לנורמה שלנו. ואשרי מי שחיות בסביבה יהודית בריאה ושומרת מצוות.
מלתחתה של אישה מעידה על השתייכותה לחוג מסוים.
הצורך הבסיסי להיות חלק מן החברה עוזר לנו לא פעם להתרגל לפרטים מסוימים בלבוש, שלא תמיד נוחים לנו או מוצאים חן בעינינו באופן אישי. אבל כמו במוזיקה, כשאת מכירה את התווים את יכולה לנגן כך שזו תהיה נגינה משלך, שאינה דומה לזו של אף אדם אחר, כך גם בלבוש: כללי הצניעות והחברה משאירים לנו מרחב עצום לביטוי אישי.