המילה העברית ל״צלע״ היא צלע. המסורת שבעל פה אומרת שהאישה נבראה דווקא מן הצלע, ולא מאיבר אחר. הצלע היא אותו חלק בגוף האדם המכוסה תמיד בזרועות. ובזמן שיצר את האישה, חזר הבורא ואמר לה שוב ושוב: ״היי צנועה״.
הוא לא עשה אותה מן העיניים, כדי שלא תציץ; לא מן האוזניים, כדי שלא תצותת לכל דבר; לא מן הידיים, כדי שלא תיגע בכל דבר; לא מן הרגליים, כדי שלא תלך למקומות שאין ללכת אליהם; ולא מן הפה, כדי שלא תפטפט יתר על המידה.
עיון במילה המציינת את הדבר שממנו נבראה האישה עשוי לסייע בהבנת מהותה וייעודה.
ניעזר בשיטה הידועה ונזכור שאפשר לחלק את כל אותיות האלף־בית העברי לחמש משפחות – אותיות גרוניות, שפתיות, חכיות, שיניות ולשוניות.
בעברית יש כלל: אם ניקח מילה ונחליף בה אות אחת באות אחרת מאותה משפחה, גונה של המילה ישתנה, אך לא משמעותה.
נביא דוגמה ברורה ומוחשית. בפירושו לתורה משתמש רש״י בכלל הזה. בספר ויקרא, פרק 19, פסוק 16, אנו קוראים: «לא תלך רכיל בעמיך». בעברית, מרכל נקרא «רכיל». «כ» שייכת למשפחת האותיות החכיות – כ, ג, ק, י. אם נחליף את «כ» ב־«ג», במקום «רכיל» נקבל «רגיל», שמשמעותה בעברית היא «רגל». כלומר, אל תעביר רכילות ברוצך ברגליך מאדם לאדם, או «לא תלך רכיל».
אותו דבר מודגם במזמור 15 בתהילים, שבו נאמר: ״…לא רגל על לשונו״, כלומר, לא ריכל.
בעזרת אותו כלל ננתח את המילה צלע – צלע. האות האמצעית ״ל״ היא ממשפחת האותיות הלשוניות, שאליה משתייכות ל, ד, נ, ת ועוד ט (בעברית יש שתי אותיות לצליל זה). אני רשאי להחליף ל ב־נ (אותה משפחה), ואז במקום המילה ״צלע״ מתקבל השורש של המילה ״צניעות״ – צניעות.
בשפה הרוסית משתמשים במושג צניעות במשמעות שונה במקצת מזו שבעברית. התיאורים ״הוא צנוע״, ״היא צנועה״ מרמזים לעיתים קרובות על ביישנות, הססנות, היעדר רגש וחוסר הבעה (״עכבר אפור״). בעברית ״צניעות״ באה לידי ביטוי באופן הטוב ביותר במושג ״התכנסות פנימה״. זו מעין מופנמות, וזה מה שמאפיין (או, על כל פנים, אמור לאפיין) את האישה.
נעמוד על התכונה הזאת ביתר פירוט בהמשך, כשנדבר על שלוש נשים: רחל, אשת יעקב; מיכל, בתו של שאול המלך ואשת דוד המלך; ואסתר.