הרב משה גנס
השיטה הראשונה. שבח
לשבח יש השפעה חיובית על כל אדם, למשל, הוא משפר את מצב הרוח. הוא מעניק חשיבות למעשה שנעשה ומחזק את כבודו העצמי של האדם. יש לחזק את כבודו העצמי של הילד כבר מילדות, ולהראות לו כמה הוא חשוב לנו וכמה חשובים מעשיו הטובים. חוסר בכבוד עצמי מעורר קנאה ושנאה. אדם שמכבד את עצמו לא יעשה מעשים רעים — הם מתחת לכבודו.
במקום לתפוס את הילד «על חם», תפסו אותו כשעשה מעשה טוב — שטף בעצמו את הכוס שבה השתמש, החזיר את הנעליים למקומן בלי תזכורות, הכין את תיק בית הספר כבר בערב. מכיוון ששבח מעורר רגשות חיוביים, הילד ירצה לחוות אותם שוב — ויחזור על המעשה הטוב. ושוב נביע כלפיו הערכה חיובית — עד שהמעשה יהפוך להרגל.
לעיתים קרובות ההורים מקבלים את התנהגותם הטובה של הילדים כמובנת מאליה וסבורים שאין צורך לשבח אותם עליה.
אך אם הילד לא יראה שאנו מעריכים את חשיבותו של המעשה שעשה, הוא עלול להפסיק לעשותו, שכן עדיין אינו מבין את חשיבות המטרה של אותו מעשה. אם הילד צריך למשוך את תשומת לבנו ולא הצליח לעשות זאת בדרך טובה, הוא ינסה בדרך רעה. לכן יש לשים לב לכל דבר טוב, לכל שינוי קטן לטובה, ולשבח את הילדים בכנות. כמו כן, ראוי «לא לשים לב» למעידות אם הילד באמת השתדל.
יש להקפיד שהשבח יהיה כן, שיסביר מה בדיוק מצא חן בעינינו במעשהו של הילד (לשלב את רגשותינו), שיחזק את כבודו העצמי (לא להשוות לאחרים), ושלא ימעיט בקושי של המשימה («אתה רואה כמה זה פשוט, אפילו אתה הצלחת!»).
שבח נכון הוא כלי עזר טוב מאוד. הוא יוצר בעיני הילד עצמו דימוי חיובי של ילד מצליח. בעת ביצוע המשימה הבאה, הילד ייזכר באופן לא מודע שבפעם הקודמת הצליח להתמודד עם המשימה.
ערכה גב' זיסי סקרז'ינסקאיה על פי ספרו של הרב משה גנז «לעזור בלי לשבור»המשך יבוא