מוטיבציה - השיטה הרביעית - ביקורת בונה

השיטה הרביעית. ביקורת בונה

איש אינו אוהב ביקורת, שכן היא גורמת לאדם להרגיש שאינו טוב דיו. אולם מצד שני, ההורים חייבים לבקר את מעשי ילדיהם — אלא שזו צריכה להיות ביקורת בונה. רבנו יונה מסביר שאדם חייב להדריך את בנו מתוך אמונה שיש תקווה לשיפור, אך לא בצעקות ובמחאות.

שלמה המלך אומר (משלי, 19:20): «שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך», (משלי, 15:5): «אויל ינאץ מוסר אביו ושמר תוכחת יערם». ביקורת בונה מניבה תוצאות לאורך זמן, אם היא נמסרת בדרך הנכונה.

«כל דרך איש ישר בעיניו…», ולכן קשה כל כך לסטות מן הדרך הסלולה, והדבר מעורר התנגדות רבה כל כך. נוסף על כך, בדרך כלל אדם מעלים עין מחסרונותיו, ואם הם ידועים לו היטב — מסתיר אותם. כשמצביעים עליהם בפניו, תגובתו הראשונה היא דחייה והכחשה. הרי הדבר מוריד מערכו בעיני עצמו ופוגע בכבודו העצמי.

לכן, לפני שמבקרים, צריך לחשוב היטב כיצד לא לפגוע בכבודו העצמי של הילד, כלומר, תחילה יש להעלות את ערכו בעיני עצמו. מתוך תחושת כוח וחסינות (ביטחון שאין סכנה), קל יותר לאדם לקבל ביקורת על «ליקויים קטנים». בפרשת קדושים (19:17) כתוב: «הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא», כלומר, בראש ובראשונה הוא עמיתך, הוא יקר לך, אינך פוגע בו כשאתה מבקר אותו, אלא מקרב אותו.

לאחר שהצלחנו להעלות את ערכו של הילד בעיני עצמו, אפשר להשמיע ביקורת תוך התמקדות בפתרון הבעיה, ולא בבעיה עצמה. לעיתים קרובות ההורים פורקים את כעסם על הילד ושוכחים שתפקידם הוא לתקן את המעשה הפסול. נזיפה בלבד בילד על המעשה הפסול לא תקדם אותו כלל לפתרון או לתיקון בפעם הבאה, ולכן מועיל יותר לדבר על דרכים להשתפר ועל אפשרויות לפתרון הבעיה.

לא תמיד צריך להשמיע דברי תוכחה ברגע שבו נעשה המעשה הפסול, כשאנו מוצפים ברגשות, וגם הילד עלול להיות מוצף בהם — ולא יקשיב לנו. לפעמים צריך להמתין לרגע מתאים. ובשום אופן אין להשמיע דברי תוכחה בנוכחות אנשים זרים.

את אישיותו של הילד יש להשאיר מחוץ לדיון; נבקר את המעשה, ולא את הילד עצמו. אותו אנו מכבדים ומעריכים, ובשום אופן איננו רוצים לפגוע בו.

ערכה גב' זיסי סקרז'ינסקאיה על פי ספרו של הרב משה גנז «לעזור בלי לשבור»