הרב משה גנס
השיטה השלישית. שכנוע
לאנשי שיווק מקצועיים יש אמרה: «אנשים קונים שני דברים: תחושות נעימות ופתרון לבעיותיהם». אם נוכל לשכנע את הילד שבפעולה בדרך מסוימת הוא יפתור את בעיותיו או ירגיש נעים, הוא יוכל לשנות את דעתו ולפעול «בדרך שלנו».
אם הילד אוהב את המורה, הוא מוכן לקבל ממנו גם הוראות שאינן נעימות לו. הורה שיודע ליצור אווירה נעימה ופתיחות בשיחה עם הילד ולבנות עמו קשר, יוכל לשכנע אותו שהוא צודק.
כל אדם מעוניין בראש ובראשונה בפתרון לבעיותיו שלו ובמילוי צרכיו. הרב אליהו דסלר כותב על כך: «כל אדם מתעניין בצרכיו יותר משהוא מתעניין בך, ולכן הראה לו את הנקודה שבה האינטרסים שלך ושלו דומים. אל תנסה לגרום לו לעשות (למענך), אלא שירצה לעשות (למען עצמו), ו(אז הוא) יהיה מאושר לאחר שעשה זאת… אל תדבר הרבה על עצמך, דבר עם חברך עליו עצמו, והוא יקשיב בעניין» («מכתב מאליהו», 4:244).
אם איננו יודעים מה הילד שלנו צריך, נפעל תחילה כמו אנשי שיווק מקצועיים: קודם נבדוק את השוק, מה הלקוחות הפוטנציאליים צריכים — כלומר, נקשיב לילד עצמו! לאחר שנדע זאת, נוכל «למכור» את המוצר שלנו, כלומר, להסביר לילד כיצד ההצעה שלנו יכולה לעזור לו להתמודד עם בעייתו או למלא את צרכיו. זה צריך להיות דבר שהילד באמת זקוק לו. שיטה זו הייתה עלולה להיראות כהונאה אילו רק ההורים היו מפיקים ממנה «רווח». אך במקרה זה התועלת הדדית, ההורים והילדים נמצאים באותו צד. [עם זאת, כמובן, חובה להימנע משקר — הערת העורך.]
אם הילד מסכים איתנו רק באופן חלקי, ייתכן שההורה יזדקק למידה מסוימת של גמישות כדי לקבוע לילד גבולות רחבים יותר. אך בטווח הארוך זו בכל זאת התקדמות לקראת המטרה.
לפעמים, כמעין פרסומת, צריך לתת שם חדש למשימה מוכרת שכבר נמאסה. למשל, במקום «תרגילים במתמטיקה» אפשר לומר «חידות מתמטיות». חידות הן דבר מעניין ולא מפחיד, ואפשר לעסוק בהן. אפשר לשנות את שמן של עבודות הבית ל«מצוות הבית», «מסע משימות» וכדומה. העיקר הוא להסביר לילד שהמשימה כלל אינה מפחידה, שהיא בהחלט בכוחותיו, שאין ממה לפחד ושהיא אפילו מעניינת.
שכנוע מצריך דו־שיח. זהו שלב חשוב מאוד, שבו העיקר הוא להקשיב לילד. נוסף על כך, אפשר לתת לו «למדוד» על עצמו לזמן מה רעיון חדש עבורו. ולכבד את בחירתו אם הרעיון אינו מתאים לו באופן אובייקטיבי.
ערכה גב' זיסי סקרז'ינסקאיה על פי ספרו של הרב משה גנז «לעזור בלי לשבור»המשך יבוא