הרב משה גנס
כפייה מועילה רק תחת פיקוח
הרב משה גנס כותב בספרו «לעזור בלי לשבור» («לעזור בלי לשבור»), שראשית כול, מוטיבציה אינה יכולה להיות «שלילית». מה פירוש הדבר? אם מטרתנו היא שהילד ירצה בעצמו לעסוק בפעילות כלשהי שאליה אנו רוצים למשוך אותו, כפייה לא תעזור. כפייה מעוררת רק רצון אחד – לעזוב את העיסוק הזה ברגע שההורים ייצאו מטווח הראייה (יעזבו את החדר). ואז דבר לא יעצור את הילד מלעשות ככל העולה על רוחו.
כאן נזכרים כיצד הרב שמשון דוד פינקוס הסביר את טבעם של חטאינו. הילד עושה מעשי קונדס ברגע שאמו מפנה ממנו את מבטה. הוא חושב שאמא אינה רואה – ואז אפשר לעשות את מה שאסור לעשות בנוכחותה. כך בדיוק גם אנו חושבים: הקב״ה «אינו רואה», «אינו נוכח», ולכן אנו עוברים עבירות.
כאשר רבי יוחנן בן זכאי עמד למות, ביקשו תלמידיו שיברך אותם. ורבי יוחנן אמר: «יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם!» שאלו התלמידים: «ודי בכך?» «הלוואי! – השיב רבי יוחנן. – אתם יודעים, אדם העובר עבירה חוזר ואומר רק דבר אחד: “הלוואי שאיש לא יבחין במה שעשיתי”» (ברכות, 28 ע״ב). אילו האדם היה מודע כל הזמן לנוכחותו של הקב״ה לצידו, לא היה מסוגל לחטוא…
רצון פנימי
מה אפוא לעשות אם ההורה אינו נמצא תמיד ליד הילד, וככל שהילד יתבגר, ההורה יימצא לידו פחות ופחות. הרי אנו רוצים שההתנהגות הנכונה תבוא מרצונו של הילד עצמו. רבותינו הגדולים מלמדים אותנו שלרצון הפנימי יש ההשפעה הממושכת ביותר על האדם.
הרב משה גנס כותב על כך ומצטט את פירוש רבנו יונה לפרקי אבות: «“אם אין אני לי, מי לי?” (1:14). אם לא ארסן את עצמי ולא אזדרז בקיום המצוות, מי (במקומי) ישכנע אותי וידרבן אותי?
הרי התעוררות מבחוץ מועילה רק לזמן מה. אבל (עדיף) שהאדם יעורר את עצמו, ובכל יום יוסיף לחשוב כיצד לקיים את עבודתו (לפני) הקב״ה, שהרי אין שכחה אצל מי שלבו (מעצמו) חפץ. זוהי הדרך הישרה לאדם.
מאחר שחשוב מאוד שהאדם ידע לעורר בעצמו מוטיבציה, חכמינו מביאים עצות כיצד ללמוד זאת: “במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש” (2:5). במקום שאין אנשים שיכולים לדרבן אותך לקיים מצוות ולרסן אותך, השתדל להיות איש בעצמך ולמנוע מעצמך מעשים שאינם ישרים בעיני הקב״ה».
להשפעה מבחוץ יש שורה של השלכות שליליות.
רצונו של מישהו אחר, גם אם הוא נובע מהכוונות הטובות ביותר, הוא רצון זר, והילד יתנגד לו. אז קיימת סכנה «לשבור» את הילד, לשבור את רצונו שלו. בהמשך הוא ימלא את המשימות שהוריו נותנים לו מתוך פחד או באופן אוטומטי, תוך שהוא מגן על עצמו מפני שבר גדול עוד יותר. במקרה כזה, ספק אם הילד יפתח יחס חיובי לעיסוק שאליו הכריחו אותו.
לכל היותר אפשר לנצח במצב כזה בקרב של הרגע, אבל להפסיד בטווח הארוך.
מוטיבציה חיובית מעניקה לילד כוחות, משום שהיא נשענת על כבודו העצמי ומפתחת את אחריותו ואת עצמאותו. במקום לכפות הוראה מבחוץ, אנו יוצרים קשר עם הילד ומגייסים אותו למטרה משותפת, כדי שתהפוך גם למטרה שלו. ובמצב האידיאלי, אפילו שלו יותר משהיא שלנו. הקשר מאפשר לנו לעורר מוטיבציה, בלי ללחוץ ובלי להכריח.
הכינה גב׳ זיסי סקרז'ינסקיה על פי ספרו של הרב משה גנס «לעזור בלי לשבור»המשך יבוא