מחלוקות וחילוקי דעות
1. התורה אוסרת לתמוך במי שמלבים מחלוקות ועוסקים בפעילות שמרבה סכסוכים וחילוקי דעות. לפי דעות מסוימות, מצווה זו נלמדת מן הכתוב בתורה («במדבר», 17:5) «ולא יהיה כקרח וכעדתו». מלבד איסור זה, השתתפות במחלוקות עלולה להביא גם לעבירות רבות אחרות על התורה.
מצווה זו חלה הן על גברים והן על נשים, ואינה מוגבלת למקום או לזמן.
ההורים חייבים לחנך את ילדיהם לקיים מצווה זו, ולא להתיר להם להתרועע עם מי שמרבים לריב, להתקוטט וכדומה. ובוודאי שאסור לדרוש מהילדים לתמוך בהוריהם במריבה עם אדם אחר. אם האב (או האם) דרש זאת, הילדים אינם חייבים לציית להם בעניין הזה. אדרבה, עליהם להשתדל ולעשות כל מאמץ לפייס בין הוריהם לבין הצד האחר, וכך יקיימו את האמור בתורה: «בקש שלום ורדפהו».
2. מחלוקות לעולם אינן מובילות לשלום, ולכן, כאשר אנשים אינם מצליחים ליישב את חילוקי הדעות ביניהם בכוחות עצמם, יש לעצור ולנסות למצוא צד שלישי, כלומר אדם שיוכל להכריע בין בעלי המחלוקת. אם לא נמצא אדם כזה, יש לפנות לבית דין (בית משפט יהודי).
כדי להימנע ממחלוקות ומעימותים, יש לנהוג ברוגע ובמתינות, לא לכעוס ולא להיטפל לאחרים. לפעמים אדם פשוט נגרר למחלוקות של אחרים, ולפעמים יצר הרע שלו (הנטייה לרע) הוא שדוחף אותו לכך.
לכן, מי שרוצה להישמר ממחלוקות וממריבות צריך לבחון את עצמו כל הזמן ולעשות את כל הדרוש כדי להיפטר ממידות רעות.
3. בתורה (״דברים״, 14:1) נאמר: ״לא תתגודדו״. חכמים מסבירים שמדובר באיסור להתפצל לקבוצות (אגודות). לכן, למשל, לפי דעות מסוימות, אין לקיים בעיר אחת שני בתי דין שחכמיהם נוהגים על פי מסורות שונות, שכן הדבר יביא לפילוג ולחילוקי דעות.
אחרים סבורים שהאיסור חל רק כאשר בעיר יש בית דין אחד בלבד, שתפקידו לקבוע את ההלכות והמנהגים באזור. אם קיימת קבוצה שאינה נשמעת להוראותיו, הדבר מהווה עבירה על האיסור. לעומת זאת, בעיר שיש בה שני בתי דין נפרדים בעלי מנהגים שונים, אין כל בעיה בכך. ההלכה כדעה זו.