הרבנית חוה קופרמן
נביא זה הופיע לאחר מלכותו של עוזיהו; בנבואותיו מוזכרים רק שלושת המלכים שבאו אחריו: יותם, אחאב וחזקיהו.
נבואות מיכה נוגעות הן ליהודה והן לישראל, אך בכל זאת הוא בעיקר נביא של יהודה.
בתקופה שבה חי מיכה מופיעים לא מעט נביאי שקר, הטוענים שהכול יהיה טוב ושליו ושאין צורך להקשיב למי שמפחידים את העם באסונות הצפויים ובגלות.
החלק הקשה ביותר בנבואתו של מיכה נמצא בפרק 3 בספרו (פסוק 12); כאן חוזרים כל הדברים הנוראים ביותר שנאמרו על יהודה: «בגללכם ציון תיחרש כשדה, וירושלים – תיחרב».
יש עוד דבר מעניין מאוד. פרק 4 בספרו של מיכה הנביא (מפסוק 1 ועד סוף פסוק 3) ופרק 2 בספרו של ישעיהו הנביא (פסוקים 1-4) כמעט זהים (ההבדלים מזעריים). כמובן, כשבחרו את הטקסטים לספרי הנביאים, אנשי כנסת הגדולה לא יכלו פשוט "לא לשים לב" לשני טקסטים כמעט זהים. מדוע, אם כן, הם דומים כל כך? הדבר מסייע להבין שכאשר הקדוש ברוך הוא מחליט לגלות נבואה כלשהי, אנשים רבים יכולים «להתחבר» אליה ולקלוט אותה, אך כל אחד עושה זאת לפי רמתו הרוחנית, ולכן כל אחד שומע אותה קצת אחרת.
פרק 5 ופרק 6 מתוך מיכה נקראים כהפטרה לפרשת בלק. הנה מה שנאמר שם: «עמי, זכור מה יעץ עליך המלך בלק, מלך מואב, ומה השיב לו בלעם בן בעור. מן השיטים ועד הגלגל, שידעו על חסדו של ה׳!»
אנו יודעים שמשה רבנו מסר לנו 613 מצוות. אבל זה כל כך הרבה, עד שנדמה שאנחנו הולכים לאיבוד.
כדי שיהיה קל יותר לזכור את כל המצוות, דוד המלך קיבץ אותן וצמצם אותן ל־11. (וכך כתב במזמור 15: ״1. ה׳, מי ראוי לגור באוהלך, מי ישכון בהר קודשך? 2. מי שהולך בצניעות, עושה צדק ודובר אמת בלבבו; 3. מי שאין רכילות על לשונו, אינו עושה רע לחברו ואינו מבייש את זולתו; 4. מי שהשפלות מתועבת בעיניו והוא מכבד את יראי ה׳; מי שאינו חוזר בו מדבריו, גם אם נשבע לרעת עצמו; 5. מי שאינו מלווה את כספו בריבית ואינו לוקח שוחד כדי להרשיע חף מפשע. העושה כך לא ימוט לעולם״).
מיכה צמצם את כל אלה לשלושה עקרונות יסוד (פרק 6, פסוק 8):
״...מה טוב ומה הקב״ה דורש ממך: לעשות משפט, לאהוב חסד וללכת בצניעות לפני הקב״ה״.
(הדרישה ״ללכת בצניעות לפני הקב״ה״ פירושה לקיים את חוקיו בצניעות הראויה).
רבות נכתב על שלושת העקרונות האלה, ומשתקפים בהם:
1) היחסים שבין אדם למקום (דרישה מיוחדת: לא לעשות דבר לשם ראווה), 2) היחסים שבין אדם לחברו (לעשות חסד זה עם זה) ו־ 3) משפט (כלפי אנשים אחרים, אך בראש ובראשונה כלפי עצמנו).
בפרק 7 בספר מיכה מתואר כיצד יתנהגו בני האדם לפני ביאת המשיח. נאמר שהחוצפה תגבר פי כמה, וכולם יהיו חצופים כל כך עד שלא יהיה אפשר להאמין לאיש.
ובסוף הספר מופיעים שלושת הפסוקים האחרונים, שבקהילות מסוימות נהוג לקרוא בשבת שלפני יום כיפור (אנחנו קוראים אותם גם בתפילה בראש השנה). רבי משה קורדובירו (המאה ה־16) מנתח את הפסוקים האלה בספרו ״תומר דבורה״ - ״הדקל של דבורה״. הוא אומר: ״שלושת הפסוקים האחרונים בספרו של הנביא מיכה קשורים לשלוש עשרה מידות הרחמים של הקב״ה, שאותן מסר למשה לאחר חטא העגל. עלינו לנהוג על פי המידות האלה!״
אם אנחנו נוהגים כך, גם הקב״ה נוהג בנו באותה מידה של רחמים.
המשך יבוא