בתיה ציבוקמאכר
אין דבר כזה יותר מדי ממרח קישואים. וגם לא יותר מדי מתכונים לממרח הזה. נכון? והנוסטלגיה הקולינרית לילדות היא כוח אדיר, שנושא מיד את הסועד למרומים ולמרחקים המוכרים רק לו.
לכן אשתף אתכן במתכון לממרח הקישואים שסבתא שלי הייתה מכינה. בסוף היא תמיד הוסיפה, לאחר שהביטה סביב וצמצמה את עיניה בערמומיות, מרכיב פשוט אחד, שהפך את המנה שלה לייחודית.
אז הנה ממרח קישואים «עם סוד קטן».תצטרכנה:
קישואים (אפשר זוקיני) בצל יבש עגבניות שמן חמניות (ולא שום שמן אחר) שום מלח, פלפל
וגם... אבל על זה בהמשך.
אופן ההכנה
לוקחים קישואים. אם הקליפה קשה – מקלפים, ואם הזרעים בשלים מדי – מסירים אותם. חותכים את הקישואים לקוביות, מטגנים בשמן חמניות במנות נפרדות עד שנוצר קרום שחום, ומעבירים לסיר קטן לבישול איטי על אש קטנה. מערבבים לעיתים קרובות ולא מכסים: הקישואים יפרישו הרבה נוזלים, והם צריכים להתאדות בהדרגה.
באותה מחבת מטגנים היטב כמות נדיבה של בצל קצוץ ומעבירים לקישואים. הבא בתור – מטגנים כמות יפה של עגבניות ומעבירים לסיר.
עכשיו מערבבים הכול היטב, מוסיפים מלח ופלפל ועוד מעט שמן חמניות. מבשלים על אש קטנה ומערבבים לעיתים קרובות (אחרת התבשיל ייחרך בתחתית, למרות הנוזלים).
אפשר לחכות עד שהירקות יתרככו מעצמם ויהפכו לממרח. ואפשר לעזור להם מעט בעזרת מועך או בלנדר מוט (אבל עם האחרון יש להיזהר מאוד: ממש כמה טבילות חטופות, כדי שלא תתקבל משחה). עכשיו מוסיפים שן שום אחת או שתיים קצוצות דק – ו... פרוסה מפוררת של לחם שיפון – חמצמץ, מתקתק – ללא הקרום. אפשר גם שתיים, לפי הטעם. דווקא הוא יעניק לממרח את אותו ניחוח שאין דומה לו.
מניחים להתבשל על אש קטנה עוד כחמש דקות, טועמים ומתבלים בזהירות במלח, בפלפל ובשמן חמניות לפי הטעם.
עכשיו צריך לגלות איפוק ולא לטרוף את הממרח כשהוא חם. ועל אחת כמה וכמה כשהוא פושר. מניחים לו להתקרר לגמרי ומכניסים למקרר לפחות לשעה. ואז, כשהוא צונן, אפשר למרוח אותו על לחם, להגיש אותו כתוספת... או לאכול אותו בכפיות, וליילל מרוב התלהבות ילדותית, כמוני.
בתיאבון!