מצוות אהבת הזולת וההליכה בדרכי הבורא
1. בתורה יש שתי מצוות הדומות זו לזו, אך בכל זאת שונות:
- ״ואהבת לרעך כמוך״ (״ויקרא״, 19:18);
- ״והלכת בדרכיו״ (״דברים״, 28:9).
המצווה הראשונה מחייבת אותנו לאהוב את הזולת בכל ליבנו, ובשל כך לא לגרום לו שום כאב, לא לביישו ולהשתדל להגן עליו מכל נזק: גופני או ממוני.
המצווה השנייה מלמדת שיש לשפר את מידותינו ולנהוג כפי שהקב״ה נוהג עם בני האדם — ואת זאת משיגים בעזרה מתמדת לאנשים אחרים.
לכן יש לפעמים מקרים שבהם אדם עשוי להיות פטור מן המצווה הראשונה, אבל את השנייה, הכוללת למשל ביקור חולים, קבורת מתים, שימוח חתן וכלה וכדומה, חייבים הכול לקיים.
****
פעם אחת התעכב הרב יוסף חיים זוננפלד, רבה של ירושלים, זמן רב לאחר תפילת שחרית.
שלחו את בתו לבדוק מה קרה. היא מצאה את אביה באחת החצרות הסמוכות: הוא עמד ליד הבאר ועזר לילדים קטנים לשאוב מים בדלי.
- אבא, החלטת להיות נושא מים? — שאלה הילדה בפליאה.
הרב זוננפלד השיב לה:
- הילדים האלה עוד קטנים מאוד ועלולים ליפול לבאר, ואין מי שיעזור להם. אביהם חולה, אימם ילדה לא מזמן, ונושא המים מסרב להביא להם מים משום שאין להם במה לשלם.
– ומה יגידו האנשים? — שאלה הבת. — שהרב מוותר כך על כבודו?
– ומה יאמרו בשמיים? — משיב האב. — שהרב הזה יושב ואוכל בנחת את ארוחת הבוקר שלו, בשעה שילדים יהודים אומללים מסכנים את עצמם כדי להביא מים להוריהם החולים? וכי אוכל להביט בכך בשתיקה ולא לעשות דבר?