מצוות ביקור חולים
2. על קרובי משפחה קרובים וחברים לבקר את החולה באותו היום שבו החמיר מצבו, ואילו כל האחרים באים כעבור שלושה ימים. אם חלה החמרה חדה במצבו של החולה, המצווה לבקרו (מיד) חלה על כולם.
3. מקיימים את המצווה בכל פעם שמבקרים את החולה, גם אם עושים זאת כמה פעמים ביום. עם זאת, יש לגלות רגישות ולוודא שלא להטריד את החולה ולא לגרום לו אי־נוחות.
4. אם מדובר במחלה מידבקת, המצווה מוטלת רק על מי שהחולה זקוק להם. אך גם כאן הכול תלוי במידת הסכנה להידבק. אם קיימת סכנת חיים ישירה, אין חובה לבקר את החולה.
5. אין לבקר את אויבך, כדי שלא יחשוב שאתה שמח בגורלו.
6. כשבאים לבקר חולה, חשוב מאוד לשבת לידו ולשוחח עמו. אם החולה שוכב מסיבה כלשהי על הקרקע (על הרצפה), אין לשבת לידו בזמן הביקור על כיסא או על חפץ גבוה אחר. חכמים מסבירים שמכיוון שהשכינה (הנוכחות האלוהית) נמצאת למראשותיו של החולה, יש לנהוג באופן מיוחד ולא «להתנשא» מעליה.
7. אם האדם אינו יכול לבוא אל החולה בעצמו, עליו, כמוצא אחרון, לשלוח אליו מישהו אחר או לפחות לכתוב לו ולהתקשר אליו.
****כשהרבי הנודע מאלכסנדר (מחבר הספר «ישמח ישראל») חלה, שלח אליו רבי אברהם מסוכטשוב (מחבר הספר «אבני נזר») את בנו כדי שיבקר אותו. הוא גם ביקש מבנו לומר שהוא עושה זאת בשליחות אביו. לאחר הביקור אמר הרבי מאלכסנדר: «כתוב שהקב״ה בעצמו מבקר חולים, ולכן יש לקיים את המצווה בעצמך ולא באמצעות אדם אחר. אבל ודאי רבי אברהם כבר אינו צעיר והוא חלש מאוד, ולכן לא יכול היה לבוא אליי בעצמו».
****בעיר בריסק חי יהודי שהקדיש תשומת לב מיוחדת למצוות ביקור חולים. הבעיה היחידה הייתה שהוא נשאר אצל החולה זמן רב מדי. יום אחד שמע על יהודי טוב לב זה רבה של בריסק, הרב חיים סולובייצ'יק. הוא קרא לו ואמר: «חכמים לימדו אותנו שכאשר אנחנו מבקרים חולה, אנחנו «נוטלים» 1/60 ממחלתו. עכשיו בוא נחשב כמה זמן פנוי צריך להיות לחולה כדי ששישים אנשים יספיקו לבקר אותו ביום. הרי גם הוא, כמו אדם בריא רגיל, צריך לישון ולאכול, להתרחץ ולנוח… יוצא שלכל מפגש נותר לו זמן מועט מאוד».