מצוות ביקור חולים
11. חז״ל לימדו שעדיף שלא לבקר את החולה מיד בבוקר, בשלוש השעות הזמניות הראשונות. בבוקר החולה מרגיש לעיתים קרובות טוב יותר (ונראה טוב יותר מכפי שמצבו באמת). מי שמבקר אותו בשעה זו עלול לחשוב שכבר אין צורך להתפלל עליו באותה עוצמה כמו קודם. אין ראוי לבקר את החולה גם בשלוש השעות הזמניות האחרונות, כשהוא כבר עייף ומצבו הורע במידה ניכרת. כשאנשים רואים חולה במצב קשה מאוד, הם עלולים לחשוב שכבר אין טעם להתפלל עליו.
עם זאת, רבים אינם מקפידים על כללים אלה. אם אתן יכולות לבקר את החולה רק בשעה מסוימת, גם כשהוא אינו נראה במיטבו, עדיף לבוא מאשר לוותר לחלוטין על קיום המצווה.
12. כשמתפללים בנוכחות החולה, אפשר לעשות זאת בכל שפה. אך כשנמצאים במקום אחר, יש להתפלל עליו בלשון הקודש (השפה הקדושה).
13. כשמתפללים על החולה בנוכחותו, אין צורך להזכיר את שמו. כשהחולה אינו נוכח, יש להתפלל עליו תוך הזכרת שמו והכללתו בתוך שאר חולי ישראל.
****
פעם הבחינו אנשים שהרב הגדול, הסבא מסלבודקה, עומד ומתפלל ליד ביתו של אחד מתלמידיו. שאלו אותו מדוע הוא עומד דווקא כאן, הרי אפשר להתפלל בכל מקום. הוא השיב: «ידוע לנו שמישהו בביתו חלה. בכל יום אנו פוגשים אותו בבית הכנסת או בישיבה, ושם קשה לי הרבה יותר לחוש עד כמה קשה לו. לכן באתי לכאן».
14. אם מישהו במשפחה חלה, יש ללכת לאחד מחכמי העיר ולספר לו על כך, כדי שיתפלל עליו. יש גם מנהג לברך את כל החולים בבית הכנסת בשעת קריאת ספר התורה (אפילו בשבת).
15. אין מבקרים חולים הסובלים מבעיות במעיים או בעיניים, וכן חולים הסובלים מכל בעיה שבגללה הם מתביישים לקבל אצלם אנשים. כך גם במחלה שבגללה קשה מאוד לחולה לדבר עם אחרים.
אך במצב כזה באים לבדוק אם יש לחולה כל מה שהוא זקוק לו, ומתפללים עליו בעמידה ליד חדרו.
****
כשהסבא מסלבודקה שמע על קשיים או על הרגשה רעה של אחד מבני הקהילה, הוא לא מצא מנוח והתפלל עליו כל העת. נוסף על כך, הוא שלח אליו אנשים במיוחד כדי לברר במה אפשר לעזור לו ומה חסר לו. אך גם בכך לא היה די. כשעלה הצורך לפנות לרופאים, הוא ניסה לברר למי בדיוק כדאי ביותר לפנות ואילו תרופות צריך לקנות. כשאחד מתלמידי הישיבה חלה, השיחות על כך מילאו את הבית והנושא לא מש מפיו. פעמים רבות מאוד היה הרב נותן מכספו להוצאות הנדרשות, גם כשכמעט לא נותר כסף להחזקת הישיבה.
כשראה שאחד התלמידים מנסה לעזור לחולה ככל יכולתו, הוא העריך זאת מאוד, השתדל לשכוח את כל מעידותיו והגן עליו בכל דרך במצבי עימות שונים. ולעומת זאת, אם אחד התלמידים היה אדיש לחבריו החולים, הוא דיבר אליו בחומרה והזכיר לו שמי שלומד תורה חייב להיות רגיש יותר ולא למצוא מנוח כשאנשים סביבו סובלים.