מצוות ביקור חולים
16. אין מודיעים לחולה על מותו של אדם קרוב עד שיחלים. גם אם נודע לחולה על כך, אין עושים לו קריעה (חתך בבגד), ואין מספידים את המת בפניו. כל הדברים האלה עלולים להשפיע מאוד על מצבו של החולה ולהזיק לו.
17. אם המחלה נמשכת זמן רב, באים אל החולה ומנסים לעזור לו להיזכר מי חייב לו כסף וממי הוא עצמו לווה כסף, כדי שאם מצבו יחמיר, יידעו כיצד להסדיר את ענייניו. אך יש לדבר על כך בזהירות רבה, כדי שלא להפחיד אותו.
18. חולה שמצבו החמיר מאוד, ויש יסוד להניח שנותר לו זמן מועט מאוד לחיות, צריך לומר וידוי (התוודות על חטאים). שהרי מי שמתוודה זוכה לחלק בעולם הבא. אין לעשות זאת בנוכחות ילדים ונשים, כדי שבכיים או פחדם לא יחישו את מותו. אומרים לו גם שעליו לבקש מחילה ממי שהעליב וממי שפגע בהם. המוות כשלעצמו, בלי מחילה, אינו יכול לכפר.
נוסף על כך, מייעצים לו לתת צדקה, ואם לא שמר מצוות, נחשבת זו מצווה גדולה לעזור לו לשוב בתשובה ולחזור לאמונה בבורא.
19. אם חולה קשה אינו יכול לומר וידוי בקול, אומרים לו לעשות זאת בליבו. עליו לומר את הדברים הבאים: «אלוהים כול יכול, אלוהי אבותיי, חיי בידיך וביכולתך לרפא אותי. שלח לי רפואה שלמה, אך אם אמות, תהא המיתה עצמה כפרה על חטאיי. וקבע לי מקום בגן עדן[1], כדי שאמשיך לחיות גם בעולם הבא, בעולם הצדיקים».
-
גן העדן, שבו שוכנות נשמות הצדיקים.↑