הרבנית אסתר אופנגנדן
מקורה של כל אהבה, אפילו הנמוכה ביותר, הוא בעולם העליון ביותר. ר' אהרן מקרלין
כבר דיברנו על הפרדוקסים של האהבה.
כל כך מתחשק להיות אהובה – אבל צריך ללמוד לאהוב.
כל כך מתחשק לאהוב – וכמה מעצורים פנימיים וסתירות פנימיות צריך להתגבר עליהם.
את מדמיינת אהבה נטולת עננים ומושלמת – ובחיים נתקלת במשהו אחר לגמרי. או שזו אינה אהבה, או שצריך קודם להסכים על המונחים.
אני אוהבת… את הילד.
אני אוהבת… שוקולד.
אני אוהבת… את בעלי.
אני אוהבת… את הנוף של ההרים.
אני אוהבת… לעזור.
וכו׳.
מה משותף לכל סוגי האהבה האפשריים?
כל מה שאנחנו מכנים אהבה הוא, במהותו, קשר. זהו משהו או מישהו שאנחנו מקבלים. זהו דבר או אדם שאנחנו מתמסרים לו.
ולמה לא לומר שאהבה היא הנאה? האם ההנאה אינה הדבר העיקרי שאנו מצפים לו מהאהבה?
את השאלה הזאת שואל ר' דסלר. הוא מסביר שלראות בהנאה את מטרת האהבה זה בדיוק כמו לראות בהנאה את מטרת האכילה. הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו ורוצה להפוך את ההיבטים החשובים של החיים לנעימים. אדם חייב לאכול, אבל מה קורה כשמישהו מתחיל לראות באוכל רק הנאה? או שהוא אוכל הרבה, אוכל שאינו בריא אבל טעים. או להפך: בחיפוש אחר "רוחניות נשגבת" או, כפי שקורה לעיתים קרובות יותר במציאות של ימינו, אחר רזון מוחלט, הוא מנסה לוותר לגמרי על ה"הרגל המזיק" הזה – אכילה.
התוצאות בשני המקרים ברורות. האדם פוגע בעצמו, ואולי אף מסכן את חייו. הקב"ה יצר מנגנונים המגינים על האדם. זהו הרעב. ויש גם מנגנון המסייע לו — ההנאה מן האכילה.
כך קורה גם באהבה. קשר וקרבה עם אנשים אחרים הם צורך חיוני עבורנו. האדם נברא על פי עקרון ה״פאזל״ — כשהוא לבדו, ללא זוגיות, הוא אינו שלם ואינו מושלם. מכיוון שהחיבור הוא מלאכה לא פשוטה, הקב"ה יצר את ההנאה כמנגנון המסייע ליצירת זוגיות.
המשך יבוא