להתרחק מן השקר
26. לעיתים, כדי להימנע מעימותים וממצבים לא נעימים, מותר לשנות דברים מסוימים. התורה מייחסת חשיבות רבה להלכות שבין אדם לחברו, ותכליתן היא להביא אנשים לאחדות ולאהבה. מחלוקות ושנאה היו מאז ומתמיד הסיבה לצרות רבות בעולם, ובהן התבוללות ורדיפות מצד בני דתות אחרות. כדי להימנע מכך, במצבים מביכים שונים התורה מתירה לנקוט דרכים "לא שגרתיות", כלומר להשתמש במידע שאינו מדויק כאשר חוששים מעימות העומד לפרוץ.
דוגמה:
אתן ממהרות מאוד הביתה. בדרך אחד העוברים והשבים מנסה לעצור אתכן כדי לבקש עט. הוא צריך לרשום משהו בדחיפות. תוך כדי ריצה אתן משיבות: "אין לי עט".
לפי ההלכה מותר לומר שאין לכן עט, כדי לא לפגוע בו, שכן כרגע אין לכן אפשרות לתת לו עט. יש גם דעה שבשעת הצורך מותר לומר דבר שאינו אמת רק בתנאי שדבריכן יכולים להתפרש בשתי דרכים (למשל, "העט שלי בבית": האפשרות הראשונה - האדם שכח את העט בבית; האפשרות השנייה - יש לו עט בבית, אך גם בכיסו יש עט.)
עם זאת, בכל פעם צריך לשקול היטב אם ראוי במקרה הזה לומר דבר שאינו אמת.
27. בתלמוד הבבלי, במסכת כתובות, נדונה השאלה כיצד יש לשבח ולהלל את הכלה בפני החתן בסעודת החתונה. יש מצווה לשמח את החתן במשך כל השבוע הראשון שלאחר החתונה. בין היתר צריך לשבח את כלתו - הרי מה יכול לשמח ולעודד יותר?
חכמי בית שמאי אומרים: "אפשר לשבח בכלה רק את מה שיש בה. לדעתם, אסור להלל אותה על תכונות שאינן קיימות בה, משום שאסור לשקר.
למשל, אפשר לשבח כלה קנטרנית על חוכמתה ועל כישוריה בניהול הבית, אך לא על אופייה". חכמי בית הלל סבורים שכל כלה נאה וחסודה. (כך אפשר לומר לכל חתן.)
אבל מה בדבר האיסור "מדבר שקר תרחק"? העניין הוא שבעיני החתן עצמו היא אכן נאה וחסודה לחלוטין (או לפחות יכולה להיות כזו), והוא משוכנע בכך בכנות.
ההלכה נקבעה כדעת בית הלל, ובחתונה נחשב חשוב מאוד לשבח את הכלה, גם אם אינה יפה במיוחד, עיוורת או אפילו מכוערת. מותר גם לדבר על תכונות אופי שאין בה. הדבר אינו רק מותר, אלא הוא הוראה מפורשת של חכמי הדורות הקודמים.
28. מצווה גדולה לשאת דברים על הנפטר בטקס אבל (הספד). בתוך כך מותר להפריז מעט בתיאור מעשיו הטובים ומידותיו הטובות. אבל אסור להפריז יתר על המידה או לדבר על מעלות שלא היו לו כלל. הדבר עלול להזיק למספיד עצמו ואף לגרום סבל לנשמת הנפטר.