היום אני רוצה לייעץ לעצמי ולכן איך לא להתעייף, מתכון אמיתי נגד עייפות. תאמרו שזה בלתי אפשרי: אנחנו עובדות בבית ומחוצה לו, לעיתים קרובות בשלוש משמרות, הולכות לישון מאוחר וקמות מוקדם… אנחנו מנסות לשמור על כוחותינו, נוטלות ויטמינים מכל סוג שאפשר ושאי אפשר להעלות על הדעת. שום דבר לא עוזר.
אחד האדמו"רים החסידיים אמר: «כשהייתי צעיר, חלמתי לתקן את העולם כולו. כשהתבגרתי הבנתי שזו אשליה. לא אוכל לבצע את המשימה הזאת לבדי. אז החלטתי לתקן לפחות את כל תושבי עירי. אבל גם הדבר הזה היה למעלה מכוחותיי. הבנתי שלא אצליח בכך. אז גמרתי אומר לתקן את בני ביתי, להוביל אותם לדרך הישר. אבל כשגם בזה לא הצלחתי, החלטתי לתקן לפחות את עצמי».
ברור שאדם כזה הצליח להפוך לאדמו"ר, הצליח להיות לצדיק בעם ישראל. ברגע שאדם מבין שקודם כול עליו לתקן את עצמו, צדקותו מתחילה להתפשט סביבו כניחוח נעים של בשמים, גם בלי שיתיז אותם על אחרים. קרוביו של אדם כזה חשים בהשפעתו הטובה בלי שיאמר אלפי מילים שנועדו לתקן אותם.
כמה פעמים אנחנו מותחות ביקורת על הילדים ועל הקרובים לנו. «איך יכולת לעשות דבר כזה?», «איך אתה מדבר?». אני זוכרת שכאשר אבי נפטר, אחד הדברים שדיברנו עליהם כשישבנו שבעה, היה איך אבא הצליח להיות אדם גדול כל כך, דגול כל כך, איך השפיע עלינו בלי לומר לנו דבר. הוא «בנה» אותנו, עזר לנו להתעצב כבני אדם, גם בלי למתוח עלינו ביקורת ובלי להטיף לנו מוסר. הוא היה כל הזמן בתהליך של צמיחה. מדי פעם היה אומר, כאילו בלי לפנות לאיש: «קראתי שלא ראוי ליהודי להיות חסר סבלנות», «החלטתי לשבח את כולם לעיתים קרובות יותר», «השבוע אעבוד על מידת אופי מסוימת, למשל, שמחה». ראינו לפנינו אדם השרוי בחיפוש רוחני מתמיד, בתנועה. הוא כל הזמן דיבר על עצמו, על האופן שבו הוא יכול לתקן את עצמו, אבל זה השפיע עלינו! בדיוק כמו אותו אדמו"ר חסידי שעליו דיברנו: אדם מתקן את עצמו, אבל הדבר משפיע על הסובבים אותו. השפעתו של אדם כזה דומה לניחוח נעים המתפשט ממנו - מקור הריח - אל כל הסובבים, גם בלי שיצטרך לפנות אליהם ישירות.
דוגמה אישית מועילה הרבה יותר מכל ביקורת, אפילו ביקורת בונה. כמה קשה, כמה מעייף לעמוד כל הזמן על המשמר כדי להעיר הערות! כמה את מתעייפת מהמתח המתמיד, מהמאבק היומיומי!
בסוף היום, עיקר העייפות שלי אינו נובע משטיפת כלים, מכביסה, מגיהוץ, מהכנת אוכל וכדומה. יותר מכול אני מתעייפת מהוויכוחים הבלתי פוסקים, מהעימות בין הורים לילדים.
לכן בואו נימנע מכך. בואו נתמקד לא בביקורת על אחרים, אלא בבניית האישיות שלנו, בתיקון מידותינו שיהיה ניכר לסובבים אותנו. כפי שנאמר בפרשת ניצבים: «ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך…» (דברים 30:6). מהי מילת הלב? פירושה להסיר מן הלב את מה שמפריע לו לחוש בבורא, מעין מעטה גס. למשל, מידות רעות. כלומר, אם אדם עובד על עצמו, הבורא מסייע לו בכך שהוא מסיר את המידות הרעות הללו מלב צאצאיו.