בתיה ציבוקמאכר
את הסיפור הזה סיפר נכדו של הרב הנודע מיכאל פרץ, אחד מגדולי הרבנים במקסיקו:
לפני חודש התקשר אליי יהודי כבן שישים. קולו לא היה מוכר לי, אבל אחרי שהציג את עצמו נזכרתי שכבר נפגשנו פעם. עד אותה שיחת טלפון לא היה בינינו שום קשר. הוא אמר שהוא רוצה להזמין אותי לסעודת הודיה.
אנחנו גרים באותה שכונה, ושמחתי להיענות להזמנתו, אף שלא היה לי ברור לגמרי מדוע החליט להזמין דווקא אותי.
- על מה ההודיה? – שאלתי.
- חליתי בקורונה. במשך חודש שלם הייתי בתרדמת, מחובר למכונת הנשמה. וברוך השם, חזרתי להכרה.
- ברוך רופא חולים! – התרגשתי. ואיך לא? הרי האיש היה על סף המוות והצליח לשוב לחיים! כל מקרה כזה זורע עוד זרע קטן של תקווה לרפואה. עדיין לא הרגשתי שום קשר לאיש הזה, אבל שמחתי מאוד בשבילו ואמרתי לו שאשתדל לבוא לסעודה הזאת.
לא הייתי היחיד שקיבל הזמנה כזאת בטלפון. בסעודה נכחו שמונה עשר אנשים; היו שהכירו את בעל השמחה טוב יותר והיו שפחות, אבל כולנו תהינו מדוע הזמין דווקא אותנו, והוא לא השאיר אותנו בתמיהתנו זמן רב מדי.
האיש שהקב״ה בחסדו השיב לחיים, פתח בסיפורו:
«כששכבתי מחוסר הכרה, ראיתי את עצמי עולה לשמים. ראיתי את אמי, שכבר אינה בין החיים. היא צעקה:
- מה אתה מחפש כאן? מיד רד למטה!
- אני רוצה לרדת, – אמרתי, – אבל איני יכול!
- הסתכל למטה, – אמרה לי אמי, – הסתכל ותראה שאתה יכול!
הסתכלתי למטה. ואתם יודעים מה ראיתי? ראיתי את כולכם! את כל מי שנוכח בסעודה הזאת! עם ספרי תהילים בידיכם התפללתם עליי ומשכתם אותי חזרה למטה. וחזרתי לעולם הזה – חזרתי בזכותכם!»
כשסיפר את זה, רעדתי בכל גופי. כלל לא ידעתי! אני מבטיח לכם, אפילו לא תיארתי לעצמי איזה כוח טמון בפרקי התהילים שאני אומר. הרי מה עשיתי, בסופו של דבר? נתנו לי את שמו של היהודי הזה ואמרו שמצבו קשה, פתחתי ספר תהילים וקראתי מזמור אחד! מזמור אחד בלבד!!! והזכרתי את שמו וביקשתי שיזכה לרפואה במהרה.
מתברר שבכך השבתי אותו לארץ החיים. מלבדי יש עוד שבעה עשר אנשים ששמעו את הסיפור הזה מפיו של יהודי שהיה בין חיים למוות והושב לחיים. עכשיו אנחנו יודעים כיצד אנחנו, הבריאים, יכולים לעזור לאחינו החולים.
תרגום ח. ברמן