בתיה ציבוקמאכר
יהודי אחד בא אל הרב הצדיק ישראל מרוז'ין כדי להתייעץ בעניין פרנסתו. אולי לעשות כך, ואולי אחרת, להתחיל לסחור בסחורה זו או אחרת.
אמר לו הרב: «חז״ל אומרים שקשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף.
וצריך להבין במה הדמיון. עם ישראל עומד לפני הים, מאחוריו המצרים, ומצדדיו – המדבר וחיות הטרף שבו. ואז הם שומעים את הבטחת משה: “התייצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום”. מה הם חשבו? שהקב״ה יכה את המצרים: אולי יעוור אותם, ואולי יגרום להם לפנות לצדדים, יוביל אותם למדבר הלוהט. אולי ישלח ענן שישמור עליהם כמו חומות ברזל. אבל איש לא יכול היה להעלות בדעתו שהקב״ה יקרע את הים, והם יעברו בקרקעיתו כמו ביבשה!
כך בדיוק גם בעניין הפרנסה: על האדם להשתדל, לדאוג שלא יתקיים בו: “אני הרעותי את מעשי ו(בשל כך) קיפחתי את פרנסתי”. אבל כיצד ומאין תבוא הפרנסה – לקב״ה דרכים רבות…»
יהודי אחד שעסק במכירת משקאות חריפים נפטר והותיר אחריו אישה וילדים קטנים. הבכור שבהם היה בן עשר. מספר הקונים פחת, ובהתאם פחתה גם ההכנסה. כשאזל מלאי הוודקה, הסוחרים לא רצו לתת לאלמנה בהקפה, מחשש שלא יקבלו את כספם. כבר לא היה מה למכור, והמשפחה חשה בייסורי הרעב…
האלמנה האומללה באה אל הרב הצדיק אברהם יעקב מסדיגורה כשדמעות בעיניה: מה תעשה, מי יעזור לה?
«גדולים רחמי הקב״ה, הוא אבי יתומים ודיין אלמנות!» – השיב לה הצדיק.
אך היא לא הסתפקה בתשובה הזאת: «רבי, הבטיחו לי שאמצא אוצר!»
אך הרבי השיב: «לקב״ה דרכים רבות, הוא אינו זקוק לעצות שלנו».
בזמן שהאלמנה הייתה אצל הרבי, דפק על דלת ביתם אדם לא יהודי. הבן הבכור פתח את הדלת, והאיש שאל: «איפה אבא?»
«בשמים…» – ענה הילד.
האורח נבוך: «לא ידעתי… קניתי אצלכם פעם וודקה, והיא הייתה באיכות מצוינת. בשבוע הבא אני מחתן את בתי והייתי רוצה לקנות מאותה וודקה».
«לצערי, — ענה הילד, — אין אצלנו אפילו טיפת וודקה…»
האורח חייך: «תראה, קטן כל כך וכבר סוחר של ממש! בטח תדרוש מחיר כפול! קדימה, בוא נרד למרתף ונראה».
הילד הוביל אותו למרתף, שהיה מלא בחביות תפוחות. האורח הניע חבית אחת ושמע את שכשוך הנוזל. הוא הביט בילד במבט מנצח, והילד הסביר: «אלה סתם מים… כדי לשטוף את השמרים…»
האורח חייך שוב: «הבא לי כוסית…» הוא מזג לעצמו כוס וטעם: «אה, וודקה מצוינת! בדיוק כפי שאני זוכר». וטפח על כתפו של הילד. בינתיים חזרה האלמנה הביתה. «הבן שלך סוחר מנוסה!» – אמר לה הלא יהודי ונתן לה כסף מזומן עבור כל החביות. האלמנה נותרה ללא מילים. כששבה לעשתונותיה, עמדה על כך שהקונה יטעם מכל חבית. לנגד עיניהם הוא החל להשתכר! לבסוף הזמין פועלים שהוציאו את החביות מהמרתף והובילו אותן לביתו.
האלמנה שלחה מיד את בנה לרבי, כדי לספר על ההצלה המופלאה. כששמע זאת הרבי, אמר: «אימך תכננה מאין תבוא לה הישועה. שאל אותה אם אפשרות כזאת עלתה בדעתה…»
בחתונה התלהבו כל האורחים מטעמה הנפלא של הוודקה והחלו לשאול את בעל השמחה היכן השיג אותה. הוא סיפר להם, והקונים הציפו את בית המרזח….
כך הפרנסה דומה לקריעת הים, ומציאת זיווג דומה לקריעת הים… לאדם יש אלפי תוכניות, ועם מי הוא מתחתן בסופו של דבר…
אל תתנו לקב״ה עצות!
תרגום: גב' לאה שוכמן