הרב אברהם קופרמן
התקופה הנקראת בין המצרים מזוהה עם חורבן בתי המקדש הראשון והשני, וכן עם אירועים טרגיים שפקדו את עמנו בימים אלה בתקופות שונות.
דבריהם של גדולי מורי החסידות על סגולות ימי בין המצרים (״בין המקומות הצרים״), כדי שנוכל לעבוד את הקב״ה בשמחה:
1. ״כל רודפיה השיגוה [עם ישראל] בין המצרים״ (איכה, 1:3). פשט הדברים ידוע: המילה מצרים, ״מקומות צרים״, נגזרת מן השורש צר, שלו משמעות נוספת – נסיבות דחוקות וקשות, צרות. המגיד הגדול, הרב דוב בער ממזריטש (תלמידו הקרוב ביותר של הבעל שם טוב ומנהיג בולט של תנועת החסידות), הסביר זאת כך:
מכאן יש ללמוד שכל מי שרודף אחר הרוחניות, רץ אחריה (על כך מרמזת המילה רודפיה, שאפשר לחלקה ל־רודף י־ה, כלומר רודף אחר הקרבה לבורא), יוכל להשיגה (ישיג ו־ה, ביטוי שמשמעותו גם הישגים רוחניים) בתקופת ״בין המצרים״, כלומר בין 17 בתמוז ל־9 באב.
המגיד ממזריטש הביא את המשל הבא. כשהמלך נמצא בארמונו, קשה מאוד להגיע אליו, אבל כשהוא יוצא לשדה, אפשר לפרוץ אליו ולצעוק: ״אדוני! מלכי!״.
בכל ימות השנה הבורא נמצא בארמונו, אך בתקופת בין המצרים הוא כביכול יוצא לגלות ויוצא החוצה, וכך קל יותר להתפלל ולהתקרב אליו.
2. למי שזכה ללמוד בישיבה יש הזדמנות נוספת לצמיחה רוחנית בתקופת ״בין המצרים״. בסוף זמן הלימוד (החל בתקופת בין המצרים) עוצמת הלימוד ברוב המקומות פוחתת בשל העייפות.
מי שדווקא מתחזק בלימוד בתקופה זו זוכה לסיוע מיוחד מן השמים, ושופעים עליו ברכה ואור התורה.
ידועים דברי חכמינו, שזכו להגיע למדרגתם דווקא משום שלמדו בזמן ובמקום שבהם איש לא למד, וכך כל הברכה וכל אור התורה נמשכו אליהם. (אפשר להשוות זאת לעוגת יום הולדת: אם רבים משתתפים בסעודה, כל אחד מקבל פרוסה קטנה, ואם המשתתפים מעטים, כל אחד מקבל מנה מכובדת.)
3. כתוב שמי שעובד על עצמו למרות הקשיים במהלך עשרים ואחד ימי תקופת ״בין המצרים״, מציל בכך את עצמו מעשרים ואחד ימי הדין שבין ראש השנה להושענא רבה.
שנזכה בקרוב לגאולה האמיתית והשלמה!
הכין: ר׳ א׳ שוואלב