בתיה ציבוקמאכר
הכעס הוא אחת המידות השליליות ביותר. כדברי חכמינו, אדם הכועס דומה לעובד עבודה זרה (שבת, 105 ע"ב). כמו כן נאמר במסכת נדרים: "כל הכועס — כל מיני גיהינום שולטין בו". בשעת הכעס משתלטת על האדם רוח שטות וטומאה, ואילו הנשמה האלוקית עוזבת אותו.
להלן 4 סגולות בדוקות נגד הכעס:
- לענות "אמן, יהא שמיה רבא" בכל הכוח ובכוונה, ולבקש מהקב״ה להסיר את הכעס מן הלב.
- בספר "ארך אפים" מובא: להבטיח לתת כסף לצדקה, ולשלם אותו מיד.
- למילה "כעס" (כַּעַס) יש אותה גימטרייה (ערך מספרי) כמו למילה "כנף". לכן אחיזת חוטי הציצית (כנפי ציצית) וההסתכלות בהם הן סגולה להסרת הכעס מן הלב. כפי שמובא ב"שמירת הלשון", ההסתכלות בחוטי הציצית מסייעת להיפטר ממחשבות שאינן ראויות ומכעס.
- לומר את הפסוקים הבאים ממזמור 119 בתהילים:
"בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ: בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:"
"במה יזכה נער את ארחו לשמר כדברך. בכל לבי דרשתיך, אל תשגני ממצותיך" (119:9-10)
(תרגום: כיצד ימצא נער את דרכו? לשמור את דברך! בכל לבי שאפתי אליך, אל תניח לי לסטות ממצוותיך.)