הרבנית ימימה מזרחי
בפורים הבית צריך להיות ארמון.
מפה לבנה ושני נרות דולקים, למרדכי ולאסתר. השולחן ערוך. למה זה חשוב? רבי שניאור זלמן מליאדי אומר שבפורים ״קיבלו היהודים את אשר (הם עצמם) כבר החלו לעשות״. כפי שתעשי למטה, כך יפסקו לך למעלה; כפי שתקבלי על עצמך למטה, כך יגשימו זאת למעלה. מי שרוצה להתחתן צריכה להתחפש לכלה. למה? מפני שנעים לשמח את מי שכבר שמח. קשה לשמח אדם עצוב: הוא יישאר עם פני אבל.
לכן, כדי שהקב״ה ישמח אותנו, צריך לקבל על עצמנו שמחה, כאילו כבר יש לנו על מה לשמוח.
על שולחננו הערוך מונחים… אגוזים וגרעינים, מה שאסתר אכלה בארמון.
ליד השולחן אסור לכעוס, מפני שזה יסלק את השמחה מהבית למשך השנה כולה. פורים הוא לא יום כיפור. ביום כיפור אנחנו לובשות לבן ומאחלות לכולם שנה טובה, גם אם כל השנה חלמנו לסלק את השכנה הזאת מן העולם. פורים הוא הפנים האמיתיות שלנו, הרי בפרקי אבות כתוב שאדם ניכר ב״כיסו, כוסו וכעסו״. לכן אין לכעוס, במיוחד על הבעל.
אני מקבלת מכתבים רבים עם שאלות על האופן שבו נשים צריכות לשתות בפורים.
בואו נבחן זאת. בגמרא כתוב שכוס אחת מותרת לאישה, ואפילו מועילה: יהיה לה חלב רב. שתי כוסות הן כבר דבר לא ראוי; האישה מפסיקה לשמור על התנהגותה ועל לשונה. בשלוש כוסות היא מתחילה להתגרות בבני המין השני, ובארבע כוסות היא ״רצה אחרי חמור בשוק״.
אנסה להסביר את דברי חז״ל בעידן הפמיניזם: איך הם יכלו לומר כך על נשים?!
כפי שאנחנו יודעות, ״נכנס יין, יצא סוד״. סוד (סוד) הוא קשרים חברתיים. כפי שכתוב בתהילים (64:3): ״הסתרני מעצת (סוד) הרשעים״, ועוד (55:15): ״אשר יחדיו נהנינו מעצה (סוד)״. מכאן שזהו הרצון להיות בקשר עם מישהו. אצל גברים איננו חוששות שהסוד ייצא, מפני שהסוד הגדול ביותר של הגברים הוא הרצון לא להיות קשורים לאף אחד. לכן, כשהגבר משתכר, הוא פשוט מתנתק מכולם ונרדם.
אצל אישה זה אחרת: היא תמיד מחפשת קשר, מחפשת קרבה.
ולא משנה אם היא נשואה או לא, צעירה או מבוגרת. אור החיים כותב שקללת האישה ״ואל אישך תשוקתך״ היא בכך שלעולם לא תספיק לה האהבה שבעלה יכול להעניק לה. והסוד הזה ייצא כשתשתי. יקירתי, שמרי על נפשך, מפני שיש הרבה מאוד ״חמורים בשוק״ שירצו לנצל את בדידותך, ובמקום להעניק לך חיבור (קשר), יעניקו לך כזב (שקר). ולכן אינני מרשה בשום אופן לשתות יותר משתי כוסות. הכוס השלישית היא קורנפלקס עם חלב.
אישה צריכה לתת מתנות לאביונים לשני עניים, לכל אחד סכום השווה למחירה של מנת פלאפל. הבעל אינו מוציא את האישה ידי חובה במצווה הזאת.
משלוח מנות הוא לא מתנה, כמו אותה סלסלה שעוברת הלאה ומעניקים אותה שוב למשפחה הבאה. הכיני שתי מנות שיהיו אישיות ומיוחדות לך ולמקבל, כדי להרבות באחדות העם.
סעודת פורים. ״וביום השני אמר המלך לאסתר, כששתו יין: (אמרי), מה שאלתך, אסתר המלכה? ותינתן לך. ומה בקשתך?״
בביתך יש משתה, כולם שותים, רעש והמולה, אבל את מצאי לך פינה ופני אל המלך. ומה לבקש?
קודם כול, ״האם מצאתי חן בעיניך, המלך״ (אסתר 7:2,3). זו פגישה קרובה מאוד עם הקב״ה, זו החצר הפנימית של הארמון. אחר כך תוכלי לבקש בקשות אחרות, אבל קודם כול את זו.
הכינה גב׳ זיסי סקרז׳ינסקיה