בתיה ציבוקמאכר
קטע ממכתבו של החפץ חיים הדגול, העוסק בבעיות החינוך בימינו ובהוראת התורה לילדים.
וכדי להסביר את כל זאת בפירוט (את נכונותה של דרך האמת והצדק מצד אחד, ומצד אחר – את הנזק הטמון בדרכים החדשות והמעוותות), חיברו גדולי חכמי הדור קובץ מיוחד בשם «דרך התורה». יראו נא רבים – ויתבוננו, ויתקנו את הכול כראוי. וגם כאן אנו מביאים את סדר הלימוד והחינוך הראוי, בתקווה שכל האנשים ההגונים בישראל, וכל אדם שיראת הקב״ה חיה בלבו, לא יסטו מן הדרך שהתווינו להם, ובזכות לימוד התורה של בנינו, ובזכות דברי התורה היוצאים מפי ילדים קטנים, נזכה לראותם יהודים ראויים, נאמנים לקב״ה ולתורתו ולמלכנו, ירום הודו! ונזכה לראות בהתעצמות כוחו של ישראל עם בוא הגואל – במהרה בימינו. אמן!
זהו סדר הלימוד שנקבע לשם הסדרת מהלך ראוי של לימוד וחינוך, בהסכמת כל גדולי חכמי ישראל, כפי שמחייבים אותנו הדברים שנאמרו בתלמוד ובדברי חכמי הדורות הקודמים.
1) כל יהודי חייב ללמד את בנו את חמשת חומשי התורה, תוך ביאור נכון של פשט הפסוקים, עם פירושי רש״י וחכמים אחרים מן הדורות הקודמים, בהתאם למסורת המקובלת אצל חכמינו.
כך שככל שהבן גדל, שכלו ולבו יתמלאו אמונה ושאיפה ללכת בדרכי התורה, ויתפתחו בו מידות טובות ויראת אלוקים והמלך, הנובעות מן התורה. [הרי פירושי רש״י וחכמים אחרים מבארים את התורה, הנביאים והכתובים בדרך המובילה את התלמיד ללימוד התורה שבעל פה, כלומר, למה שאנו מתפללים עליו בכל יום בברכת «אהבה רבה» (לפני קריאת «שמע ישראל»): «…ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל (את דברי התורה), לשמוע, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה»]. הרמב״ם בהלכות יסודי התורה (4:13) מכנה (את ידיעת התורה שבעל פה) «לחם ובשר», וכוונתו לידיעת האסור והמותר וכיוצא בזה בשאר המצוות – מה שאדם זקוק לו בראש ובראשונה, ובזכותו הוא חי חיים נבונים ומודעים על פי התורה. וזוהי טובה גדולה שהעניק לו הקב״ה לשם יישוב העולם הזה, כדי לנחול את חיי העולם הבא – כך אומר הרמב״ם. מה טוב חלקו של מי שזוכה להביא את בניו ללימוד הגמרא ולהובילם מהצלחה להצלחה! אולם בכל מקרה, כל אב חייב להכיר בצורך ללמד את בנו את כל חמשת חומשי התורה עם פירוש רש״י, ולא רק פסוקים או נושאים נבחרים.
2) יש לחפש מורים הידועים במקצועיותם וביראת השמיים שלהם, המקפידים על קיום המצוות ועל הוראות חכמי התורה.
האבות צריכים להיות בטוחים שהמורים יחנכו את בניהם להיות אוהבי תורה ויראי שמיים, בעלי מוסריות גבוהה ומידות טובות, אוהבי המלך וחוקיו. וכן שידאגו להרגיל את בניהם להקפיד כראוי על המצוות והמנהגים – למשל, בברכות על אכילה ושתייה וכו׳, וכן במענה הראוי לקדיש: יהא שמיה רבא…, בתפילה ובנטילת ידיים וכדומה – כך שההרגל לקיים את מצוות הקב״ה, שנרכש בילדות, יהיה חלק מטבעו של האדם, וגם כשיזקין לא יסור ממנו, כמו שנאמר: «חנוך לנער על פי דרכו – גם כי יזקין לא יסור ממנה» (משלי, 22:6).
3) כשם שכל יהודי חייב לקבוע לעצמו עיתים ללימוד התורה, לקרוא «שמע ישראל» בזמנה ולהתפלל בציבור, ולקיים את כל המצוות המוטלות על היחיד ועל הציבור כאחד – כך ממש, ואף יותר מכך, הוא חייב להקדיש זמן למעקב ולפיקוח על חינוך בניו, ולדאוג שיתחנכו בדרכים שבהן הלכו אבותינו מאז ומעולם.
זה בדיוק מה ששמר תמיד עלינו ועל תורתנו, כדי שלא תישכח מישראל. וכיום, כאשר בעוונותינו הרבים מתרבים המכשולים ומי שמציבים אותם – מוטלת על האבות, עוד יותר מבעבר, החובה להישמר מפני מחנך פסול ובלתי ראוי ומפני דרכי לימוד שאינן עולות בקנה אחד עם דרכי התורה. וחובתם של כל יראי אלוקים להתייעץ זה עם זה כיצד להשגיח ולפקח כראוי, כדי לבחור מורים עתירי ניסיון ובעלי מידות טובות, שידעו ויבינו כי יראת שמיים היא הדבר הראשון והעיקרי שיש להשריש בנפש הילד יחד עם התורה שהם מלמדים אותו, וכי רק בדרך זו אפשר לזכות שייאמר על ילדיהם: «ישראל, אשר בך אתפאר» (ישעיהו, 49:3).
4) יש להסביר היטב גם לאימהות ולכל בני האדם את כל האמור לעיל – שחינוך יהודי ראוי הוא הקובע אם צאצאיהם יהיו יהודים אמיתיים.
מצווה המוטלת על הדוברים בפני הציבור היא להסביר לשומעיהם את הצורך החיוני בפיקוח ההורים על חינוך בניהם דווקא במקום שבו הם לומדים תורה, כדי שהלימוד יתנהל בהתאם לדרכים שבהן הלכו אבותינו בכל הדורות. וזכות מצווה זו – «ושננתם (את דברי התורה) לבניך» – תהיה מגן לכל המדריכים את בניהם בדרך התורה. ויתקיים בהם הכתוב: «וכל בניך למודי ה׳ ורב שלום בניך» (ישעיהו, 54:13), וכן «שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול. שברתי לישועתך ה׳ ומצוותיך עשיתי» (תהילים, 119:165, 146).
דברי הקטן שבכהנים, משרת משרתי הקב״ה, שכתב וחתם זאת לכבוד הקב״ה ותורתו.
תרגום – הרב פ. פרלוב