אין בכוחן של מילים להסביר איזו חשיבות מייחסת היהדות לדינים האלה, במיוחד לדור שרובו אפילו אינו יודע על קיומם. העונש הכרוך באי־קיום הדינים האלה הוא הראיה המשכנעת ביותר לחשיבותם. עונש זה — כרת — הוא ניתוק מוחלט מקהילת ישראל, כמו העונש הפוקד את מי שאינם צמים ביום הכיפורים.
בחשיבותם, דיני טהרת המשפחה עולים על הוראות רבות מאוד אחרות. «בניית מקווה קודמת לבניית בית כנסת ולרכישת ספר תורה ולכל שאר המצוות» (החפץ חיים). לטהרת המשפחה, אף יותר מאשר לשאר המצוות, לרבות לימוד התורה, אנו חבים את שימורו של עם ישראל. אל יסתפק הקורא בהצגה קצרה ושטחית זו של דיני טהרת המשפחה כדי לקיימם למעשה. כמו בתחומים אחרים של ההלכה — ובחיים בכלל — הפרטים קובעים את הצלחתו של המעשה כולו. רק קיום הפרטים ממלא בתוכן ובמשמעות את העקרונות העומדים ביסוד ההלכה.
כדי להכיר את ההוראות הנדרשות, על הקורא לפנות לספר «שולחן ערוך» או לחיבורים אחרים המציגים ומסבירים את ההלכה בפירוט, בצורה נגישה וברורה.
תבלין למזון
מה שניסיתי להציג בחיבור זה שייך לתחום «טעמי המצוות» — הסברת המצוות. אין בכוחנו לחדור לכוונתו של הבורא שנתן לנו את המצוות, שכן היא נעלה לאין שיעור מהבנתנו; נוסף על כך, בניסיון לחדור לכוונה הזאת אנו מפגינים עזות מצח שאין להתירה. ואולם, מה שאנו באמת מנסים להבין אינו מדוע ציווה עלינו הבורא לקיים את הדינים האלה (המצוות), אלא מה בדיוק רצה שנבין מתוכם; במילים אחרות, מהי התועלת שבדינים האלה בתחומי החיים השונים.
אנו מנסים להבין את משמעות המצווה, אולם בשום אופן איננו רשאים להחליף חיפוש מסוג זה בחיפוש ובהרהורים על כוונתו הבלתי נתפסת של הבורא. מובן מאליו שהדינים אינם תלויים במשמעות שאנו מגלים בהם. כדי שדין יהיה דין, עליו להיות בלתי תלוי בהיגיון שלנו. «טעמי המצוות» — בתרגום מילולי, «טעמן של המצוות», כלומר תכונותיהן בהתאם למה ש«עמדנו על טעמו» בהן: התרגום «משמעות המצוות» הוא תרגום מסייע ואינו מדויק.
ויש לזכור זאת כאשר אנו מתחילים לחפש את «משמעותה» של מצוות טהרת המשפחה: בחקירת משמעותן של ההוראות הדתיות, אנו מנסים למעשה להוסיף למזוננו הרוחני תבלין כלשהו שנועד «לענג» את טעמנו.
אולם בשום אופן איננו רשאים להחליף בתבלין הזה את מזוננו הרוחני העיקרי, כלומר את מצוות היהדות כפי שהן מתקיימות למעשה. לאורך ההיסטוריה שלנו נעשו ניסיונות כושלים «להשלים» את ההלכה ולהחליפה במבנים הגיוניים שונים, תוך התעלמות מוחלטת ממשמעותן הרוחנית האמיתית של המצוות. ההלכה חייבת להישאר בלתי תלויה לחלוטין בערכים, במשמעויות ובכוונות שלדעתנו גילינו בה.