דורנו גדל לצד האפשרות של השמדה מוחלטת וסופית שתפקוד אותנו במפתיע, והסכנה התלויה מעלינו הפכה לחלק «טבעי» מתחושת המציאות של הדור.
נהרינו בצל ענן פטרייה, נולדנו לעולם של איום גרעיני, ניזונו מסטרונציום רדיואקטיבי, ואנו מקבלים בשלווה אולימפית את רעיון ההשמדה ההמונית. על החיים מאיימים אובדן אופק ברור, אובדן משמעות וערך. אם לא נעשה מאמץ מודע לשנות את האווירה וליצור מציאות חדשה, מלאה בערכי אמת, נחרוץ את גורלם של ילדינו: הם ינשמו לתוכם את הרעל הזה — זלזול בחיים ואדישות למוות. אם לא נמהר, וניתן «לטבע לעשות את שלו», נגזור על בנינו ובנותינו ללכת בדרכם ולהגיע חסרי אונים אל סף אסון אטומי. ואכן, אילו ערכי מוסר יכולים להיות לאנשים החיים תחת איום מתמיד בהשמדה? לשם מה לאהוב, לכבד, לקוות, אם תמיד עליך להיות מוכן להשמדה המונית? לשם מה נחוצים הורים, בית וילדים, אם מחר יבוא קצנו ונהפוך לאפר רדיואקטיבי אחד, משותף לכולנו?
הבית היהודי והאמון במשמעות הרוחנית הנעלה של אורח החיים היהודי הם העריסה שבה מתערסלת «קדושת החיים».
אהבת החיים והכבוד לערכיהם הפנימיים הנעלים הם חלק בלתי נפרד מאווירת החיים היהודיים. הילד היהודי לומד — לא רק במילים, אלא גם במעשים ובדוגמה אישית — שיהודים אינם עוסקים בציד; סלידתם של יהודים מצמא לדם גדולה כל כך, שלפני בישול הבשר הם מוציאים ממנו כל זכר לדם, באמצעות השרייתו במים ולאחר מכן פיזור מלח עליו… יהודים נוהגים ברחמים כלפי כל יצור חי — קידוש החיים הוא עיקרון מרכזי בתורה.
על ההורים ליצור במשפחה אווירה מיטיבה, כדי שהילדים יספגו יראת כבוד כלפי החיים — חיים בעלי תוכן ומשמעות.
יש לנהוג במסירות נפש בהגשמת האידיאלים היהודיים הנעלים, הקשורים לעצם מהות החיים, לדקדק בקיום חוקי היהדות ולא לזלזל אפילו בפרט הקטן ביותר — יש לנהוג על פי ההלכה מתוך אמון מלא בדיני היהדות.
אם כן, דיני טהרת המשפחה משקפים, כפי שניסינו להראות, את השמחה שבחיוב החיים ביהדות ואת הסלידה ממוות ומסבל.
המקווה — באמצעות הסמליות של «מים חיים» — מציע ליהודי אפשרות להתחלה יפה לחיים אנושיים מלאי אהבה.
הגיעה העת לפעול, אין לדחות למחר — הזמן כבר הגיע. לילדינו, שאנו מביאים לעולם הזה שבו החיים נתונים בסכנה מתמדת, אנו מחויבים להעניק לא רק קיום גופני אלא גם חיוניות רוחנית, המתגלמת ומתעוררת בקיום דיני טהרת המשפחה וכל שאר מצוות התורה.
אצל היהודים, חיוב החיים הוא תהליך חינוכי. וחשוב מאין כמותו להתחיל אותו בזמן — בלי לחכות עד שהילד יגיע לגיל בית הספר. חיוב החיים צריך להקדים את הורתו של הילד — קיום דיני טהרת המשפחה, המלמד על אורח החיים היהודי ועל אהבת החיים, צריך להתחיל עוד לפני שחיים נוספים מתחילים.
אחרית דבר
לעיל הוצגו כמה עקרונות יסוד, כדי להבהיר לקורא את משמעותה של מערכת הדינים שקודשה בתורה ובמסורת ושמסדירה את טהרת המשפחה היהודית — דינים חיוניים, התומכים בקיומו הנצחי של העם היהודי ומעניקים למשפחה היהודית אושר ויציבות.
אל יחשוב הקורא שהדברים שנאמרו ממצים את הנושא שנדון, שכן הוא עתיק כעם ישראל עצמו, והקדושה שהיא חלק בלתי נפרד ממנו היא כקדושת השבת, יום הכיפורים או דיני הכשרות — נושא שבו נקשרים רעיונות נשגבים של קדושת הזמן ושל החיים עצמם.
אם הקורא מצא בספר הזה דבר מה הקרוב לליבו, אל יניח אותו בצד, בין שהוא מסכים ובין שהוא מתנגד, כאילו יצא בכך ידי חובת סקרנותו.
עתיד נישואיו של כל יהודי ונצחיותה של היהדות חשובים עד כדי כך שאין מקום ליחס של מחויבות חלקית כלפיהם.
הניסיון שצבר העם היהודי מאשר את הכלל ההגיוני שלפיו כל הוראות הדת יהיו חסרות משמעות אם לא ייושמו בחיים מתוך להט ומסירות אמיתיים.
המחבר נושא תפילות לבורא ומקווה שהקורא יושפע מן הספר הזה ולא יחדל להרהר בשאלות שנדונו בו, ויתר על כן, שיתחיל לקיים את הלכות טהרת המשפחה, יעורר אחרים לנהוג כדוגמתו, ויעשה יחד עם בני קהילתו את כל הדרוש כדי ליצור את התנאים ההכרחיים לקיום ההלכות הללו.