התפיסה היהודית של סוגיית המיניות ושל מהות הנישואין
«בטנך — ערמת חיטים, סוגה בשושנים» שיר השירים 7:3 «אמר רבי לוי: כמנהגו של עולם, אדם נושא אישה… כשהיא אומרת לו: ראיתי דבר הדומה לשושנה אדומה», — הוא מתרחק ממנה מיד. מדוע אינו מתקרב אליה? איזה נחש הכיש אותו, איזה עקרב? אלה (המעכבים אותו) דברי התורה, הרכים כשושנה. שהרי כתוב בה: «ואל אישה, (כשהיא שרויה) בנידת טומאתה, לא תקרב…» (ויקרא 18:19)» מדרש רבה לשיר השירים
מבוא
המחבר ניסה לתאר את מוסד הנישואין היהודיים בלשון המובנת ליהודי בן זמננו. מוסד זה קדוש ועתיק כאחד, יקר מפז אך אינו מוכר דיו, חיוני אך לעיתים אינו מובן כראוי.
אני מקווה שחוברת זו תתרום במידה כלשהי הן לקיומה של מצווה הנמנית עם החשובות שבמצוות היהדות, והן ליציבותה ולרווחתה של המשפחה היהודית.
רוב הנישואין נכשלים. עובדה פשוטה ומזעזעת זו צריכה להיחרת בתודעתו של כל זוג העומד להינשא. בין שנישואין כושלים מסתיימים בגירושין ובין שלא, חיי המשפחה הופכים לשגרה רוויית מתח, שרק לעיתים רחוקות משובצים בה פרקי זמן משמחים של אושר יחסי. להתעלם מכך ולקבל על עצמנו את חובות חיי הנישואין מתוך האשליה הרומנטית המסוכנת של אושר «בלתי נמנע» — «הרי אנו אוהבים זה את זה» — פירושו להביא על עצמנו אכזבה והתנפצות תקוות.
ההחלטה להינשא היא אחת ההחלטות הגורליות ביותר שאדם מקבל במהלך חייו. השלכותיה קשות כל כך לחיזוי ורציניות כל כך, שאין כאן מקום לשרירותיות ולקלות דעת. התנאים בחברה המשתנה ורוויית המתח שלנו אינם מיטיבים עם נישואין מוצלחים, שלא לדבר על נישואין מאושרים. ובכל זאת, צעירים רבים מאוד משקיעים בבחירת בן או בת זוג לחיים לא יותר מחשבה משהם משקיעים בבחירת בית ספר או בקניית שמלות חדשות. וגם כשהבחירה היא תוצאה של מחשבה רצינית ובוגרת, עומדת בבסיסה ההנחה הלא מודעת שהכול יסתדר מעצמו, משום שבסופו של דבר «האהבה מנצחת הכול».
טעות מסוכנת זו גורמת לכך שכל כוחות היצירה של הזוג הצעיר וכל דאגותיו מתמקדים בפרטים שוליים של החתונה הקרבה, בעוד שהשאלות המהותיות ביותר הנוגעות לנישואין עצמם זוכות להתעלמות מוחלטת.
גישה כזו לחיים המשותפים היא מבשרת אסון. עם כל הכבוד שאנו רוחשים לאהבה הרומנטית, ברור שאין בכוחה לפתור את כל הבעיות, ואפילו לא את כל בעיות המשפחה. במקרה הטוב ביותר, נישואין בין שני אנשים, בדרך כלל צעירים, בעלי ניסיון חיים מוגבל, המכירים זה את זה באופן שטחי, הם הרפתקה מסוכנת. הכוחות ההרסניים של תקופתנו והשינויים החריפים ששינו את פני החברה ערערו את יסודותיה, הפכו את חוסר הביטחון ואת חוסר היציבות למאפיינים של חיינו, וזעזעו את מוסד הנישואין, שעצם מהותו נשענת על אמון הדדי ועל קביעות, על ודאות ועל רציפות. סיכוייו של זוג צעיר לאושר אמיתי זעומים אם, על סף חיי הנישואין, אין בני הזוג עושים מאמץ מודע לברר מראש כיצד לחזק את הבית שהם עומדים לבנות.
תחום הידע המכונה «טהרת המשפחה», שלו מוקדשים עמודים אלה, עשוי לעורר תמיהה בקרב מי שמעולם לא שמע עליו. ההגבלות הכרוכות בדרישת טהרת המשפחה קשות בתחילה אפילו לבני זוג צעירים שגדלו במשפחה יהודית מסורתית. ואולם, אף שאין ערבויות מוחלטות, אין דבר המשתווה למוסד זה ביעילותו בחיזוק יסודות חיי המשפחה. כל אדם צעיר שניחן בתבונה וברגש, ושיש לו עניין עמוק לתרום את תרומתו האישית לבניית משפחה איתנה, ייווכח מניסיונו שלו שמוסד טהרת המשפחה אכן ראוי להערצה, ובסופו של דבר אין לו תחליף.
ייתכן שלא בכל משפחה יהודית יש ביטוי חיצוני לקשרי האהבה המאחדים אותה, אך האהבה נוכחת תמיד בבית היהודי ומשמשת לו יסוד — בסיס איתן ובטוח, עתיק ומקודש במסורת שעיצבה את אופיו של עמנו.
היסוד המיני באהבת בני הזוג מעולם לא דוכא כאן, אך הצניעות דחתה כל דבר שפל וגס. והגדר של «השושנים האדומות», הריסון העצמי התקופתי השומר על טהרת המשפחה, העניקה לה אצילות, האירה ורוממה אותה.
בעמודים אלה לא ימצא הקורא פירושים והנחיות ממצים, אלא רק מבוא לנושא, שאינו עוסק ביישום המעשי של שמירת טהרת המשפחה. כדי להכיר את דרך קיומה, יש לפנות למקורות המתאימים.
המחבר אינו מתיימר לזכות בתהילת מגלה התפיסות והרעיונות המתוארים כאן. מקצתם שאב, במישרין או בעקיפין, מכמה מורים ועמיתים בחוגי הרבנים ובפקולטות השונות של ישיבה יוניברסיטי. האחריות לכל חסרונותיו של חיבור זה מוטלת על המחבר בלבד.
חלק גדול מן החומר שבחוברת שימש להרצאה שניתנה במועדון הזוגות הטריים של המרכז היהודי.