היום אני רוצה לדבר על חתולים. כן, על חתולים.
פעם התכוונתי לצאת מהחניון, ופתאום ראיתי חתולה — חתולת בר קטנה וחמודה כזאת. היא יושבת לה באמצע המעבר ולא אכפת לה מכלום. ואני אפילו פוחדת לצפור, עוד תיתן כזאאאת קפיצה מרוב פחד, ואחר כך אקבל קנס מאיזה ארגון להגנת חתולי הבר.
כמובן, חשוב מאוד להגן על בעלי חיים, ואני עצמי לעולם אינני פוגעת בבעלי חיים ואוהבת את כל מה שהקב״ה ברא בעולמו. אבל מה אנחנו יכולות ללמוד מחתולה? הרי יש לה סוד חתולי משלה. והוא לא איך להפריע ביציאה מהחניון.
אצל חתולים אפשר לפעמים להבחין בהתנהגות מעניינת: נדמה שהם נלחמים בעצמם, מסתובבים סביב עצמם ומנסים לתפוס את זנבם שלהם. נראה שעוד רגע יתפסו אותו, אבל הוא שוב חומק — וכך שוב ושוב.
יש אנשים שנוהגים בדיוק כך. הם נתקעים במקום מסוים ומתחילים להסתובב סביב עצמם. זה לא חכם במיוחד, והרי אדם חכם תמיד שואף קדימה. הרי איננו נשארים כל חיינו בכיתה הראשונה בבית הספר; אנחנו מתפתחים.
פעם הייתה באחת ההרצאות שלי אישה שניגשה אליי ואמרה: ״את לא יודעת כמה אני מתפעלת! לא ידעתי שהמצווה הזאת מונעת מחלות, ושהמצווה ההיא מאפשרת להיות בשמחה כל הזמן. אני מבינה שצריך להתחזק בשמירת המצוות. קיבלתי על עצמי לומר 'אשר יצר' (הברכה שאחרי היציאה מהשירותים) בקול רם ובכוונה הראויה — מתוך הכרת תודה על כך שגופי, ברוך ה׳, פועל כראוי״. פגשתי את אותה אישה כעבור 20 שנה; היא עדיין נמצאת באותו שלב.
אתן מבינות, אני מעריכה מאוד את האישה הזאת — כל הכבוד לה, אבל הרי לא נשארים כל החיים עם מזון לתינוקות; אנשים מתקדמים ומתעלים על עצמם. אי אפשר להיתקע בשלב אחד, בברכה אחת.
בפרשת שופטים יש עצה כיצד להפוך דבר שעורר בך התעלות רוחנית לכוח המניע שלך, לדבר שיגרום לך להתקדם. וגם כיצד להאריך את תחושת ההתעלות הזאת, כיצד לשמור על ״האש באח״. ואיך לא להחמיץ את הרגע הזה, כמו שאומרים: ״אם המגהץ התחמם — התחילי לגהץ״, כלומר, נצלי את העובדה שהמגהץ חם עכשיו, אל תתני לו להתקרר.
ובכן, בפרשת שופטים כתוב: ״שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך״ (דברים 16:18). השפת אמת אומר שהכוונה כאן לשערי הלב, כלומר השופט והשוטרים צריכים לעמוד בשערי הלב כשהם נפתחים מתוך התעלות רוחנית. מיהם במקרה הזה ״שופט ושוטר״? משמעות הביטוי הציורי הזה היא ״להפוך את תחושת ההתעלות הזאת למעשים״. לפעמים אדם מתחיל לספר לכולם כמה הוא צריך לעבוד בתחום מסוים — על עצמו, על חינוך הילדים, על שלום הבית — אבל מעבר לדיבורים לא קורה דבר. לכן חשוב להציב שופטים ושוטרים שלא יאפשרו ״לשחרר קיטור״, אלא יהפכו אותו לאנרגיה מניעה.
אני רוצה לסיים בסיפור על… פיל. פעם פגש פיל מרבה רגליים. הפיל נדהם כל כך, עד ששאל את מרבה הרגליים:
- איך אתה מסתדר עם כל כך הרבה רגליים? אני לא מבין. בקושי אני מסתדר עם ארבע הרגליים שלי, ולך יש 40 שלמות!
והפיל הלך לדרכו. כעבור כחודש הוא שוב עבר באותו מקום ושוב ראה את מרבה הרגליים. הפיל שאל:
- מה, כל הזמן הזה לא עזבת את המקום?
- נכון. מאז ששאלת אותי, אני כל הזמן חושב באיזו רגל אני צריך לפסוע עכשיו כדי לא להיתקל בשום רגל אחרת, כדי לא להסתבך, כדי לא ליפול. אני חושב ורק מסתבך יותר ויותר. ובכלל לא מצליח לזוז מהמקום!
בואו לא נהיה מרבי רגליים. בואו נהפוך את השיעור ששמענו ושהרשים אותנו למעשה. הרצאה שנתנה לנו חומר למחשבה, שתיתן לנו גם סיבה לפעול. ואז נוכל לראות את עצמנו בתנועה, לראות שאנחנו מתקדמות ומשתפרות, ולא רודפות אחרי הזנב של עצמנו.