ספר זכריה - הנבואה על ימות המשיח

והדבר האחרון שעלינו לבחון בספר זכריה הוא נבואתו על ימות המשיח.

פרק 8, פסוקים 4 ו־5: «...זקנים וזקנות ישבו בכיכרות ירושלים, כל אחד ומקלו בידו עד זקנה מופלגת. וכיכרות העיר יתמלאו בילדים ובילדות המשחקים בכיכרות…».

הכול משדר שלום ושלווה.

בפסוק 23 בפרק 8 אנו קוראים:  «כה אמר ה' צבאות: בימים ההם יאחזו עשרה אנשים מכל העמים דוברי הלשונות השונות ויחזיקו בכנף בגדו של יהודי, לאמור: נלך עמכם, כי שמענו שאלוקים עמכם».

לפי המסורת, בכל יהודי "יאחזו" 10 אנשים מכל עם, בכל גדיל של הציצית: 10×70=700; 700×4=2800. כלומר, 2800 לא־יהודים — לכל יהודי אחד!

יש מסורת שלפיה ירושלים תגיע עד דמשק, ובימות המשיח תהיה מקום מנוחה, המקום שלנו, שבו עלינו להימצא.

המשיח ירכב כשהוא יושב «על חמור ועל עיר, בן אתון» (פרק 9, פסוק 9).

בעברית שלוש המילים האלה נכתבות באופן שונה, אין להן שורש משותף, ולכל אחת מהן משמעות משלה:

חמור (חמור) — סמל לחומר ולכל מה שחומרי;

אתון (אתון) — סמל להכנסות, לרווחה ולמעמד גבוה בחברה (זכרו שבלעם היה רוכב על אתון);

עַיִר (עַיִר) — מייצג במידה מסוימת שחרור מעכבות ושובבות; צעירים עשירים היו רוכבים עליהם.

(כל חמור הוא בנה של אתון. אבל בדרך כלל, כשאנחנו מסתכלים על חמור, נדמה שאנחנו שוכחים זאת).

מכאן שעם הופעתו יביא המשיח את העם היהודי למעמד רם, לרווחה ולשחרור מלא. ואילו ירושלים בימות המשיח תשתרע עד דמשק עצמה, כך אומר הנביא.

כל פרק 14 בספר מוקדש לביאת המשיח. יש בידינו מסורת שהדבר יקרה בסוכות (פסוק 16), שתהיה מלחמה סביב ירושלים (או באזור ירושלים), ושתתרחש רעידת אדמה קשה שבעקבותיה ייחצה הר הזיתים לשניים: חלקו יזוז צפונה וחלקו דרומה, וכל מי שיהיה שם יימלט אל העמק שייווצר.

כל העמים שיצאו למלחמה נגדנו ייענשו בעונש נורא: «וזאת תהיה המכה שבה יכה ה' את כל העמים שנלחמו נגד ירושלים: בשרו של כל אחד יירקב בעודו עומד על רגליו (רגליהם), ועיניו (עיניהם) יירקבו בארובותיהן, ולשונו (לשונם) תירקב בפיותיהם» (פסוקים 12-13).

בירושלים יחיו רק יהודים, ואילו העמים האחרים יוכלו לבוא אליה כדי להשתחוות לקב"ה.

המשך יבוא

אנו מודים לכתב העת «קול יעקב», ובאופן אישי לגב' אלה פלדמן, על החומר שנמסר לנו.