הרבנית חוה קופרמן
לקראת סיום העיון בספרו של הנביא זכריה, נתעכב על עוד כמה נקודות חשובות בנבואתו.
בסוף פרק 12 (מפסוק 11 ועד סוף הפרק) הנביא מגדיר את דיני הצניעות.
הפסוקים האלה עוסקים באבל, בצער ובמספד. «...ביום ההוא יגדל המספד בירושלים, כמספד הדד רימון בבקעת מגידון (שם נהרג המלך אחאב בקרב במלחמה — הערת העורך). וכל הארץ תספוד להם, כל משפחה בנפרד: משפחת בית דוד בנפרד, ונשיהם בנפרד; משפחת בית נתן בנפרד, ונשיהם בנפרד; משפחת בית לוי בנפרד, ונשיהם בנפרד, משפחת שמעי בנפרד, ונשיהם בנפרד; כל המשפחות הנותרות — כל משפחה בנפרד, ונשיהם בנפרד».
כלומר, אפילו בשעת צער, כאשר מצב האבל עצמו מפחית את נטייתם של אנשים לחטוא, על הגברים והנשים להיות מופרדים זה מזה. קל וחומר שיש להקפיד על כך בחיי היום־יום ובחגים, כשהיצרים סוערים.
אגב, נשאלת השאלה: מהו הבכי הזה שיישמע בכל הארץ?
לפני הקטע שהובא לעיל מופיע פסוק (פרק 12, פסוק 10), שלכאורה אמור להשיב על השאלה הזאת. אולם פרשנותו שנויה במחלוקת. על מי ועל מה מדובר כאן?
«...ושפכתי על בית דוד ועל יושבי ירושלים רוח חן ותחנונים, והם יביטו אליי; ואת מי שדקרו יספדו, כמספד על בן יחיד, ויבכו עליו מרה, כבכי מר על בכור».
המסורת שבעל פה מציעה שני פירושים. לפי אחת הדעות, מדובר כאן בשני דברים שונים.
אחד מהם הוא הקינה על מותו של משיח בן יוסף.
נזכיר שהראשון מבין המלכים היהודים שנהרגו במלחמה היה שאול. אחרי שאול יהיו עוד שני מלכים שייהרגו במלחמה — אחאב ויאשיהו. המלך אחאב נהרג בידי אדם בשם הדד רימון בן טברימון (ראו ספר מלכים 1, פרק 22, פסוק 34). המלך יאשיהו (שעליו מסופר בספר מלכים 2, בפרק 23) נהרג בידי מלך מצרים, פרעה נכֹה, בבקעת מגידו.
והנביא מנבא שגם משיח בן יוסף ייהרג, ויספדו לו כפי שספדו לאחאב וכפי שספדו ליאשיהו בימים שבהם נהרגו.
נזכיר שאחאב נחשב לעובד האלילים הנלהב ביותר מבין כל המלכים היהודים, ואילו יאשיהו נחשב לאחד המלכים הצדיקים ביותר. הוא היה ילד קטן כשעלה לכס המלוכה. כשהיה למלך בגיל 8, דאגתו העיקרית הייתה לעשות מעשים נכונים וצדיקים. לכאורה, אין זה הוגן לספוד לשני המלכים האלה באותה מידה!
אבל לאחאב הייתה תכונה יוצאת דופן — הנכונות להקריב את עצמו למען העם היהודי (בקרב האחרון שלו הוא עמד במרכבה ופיקד על הלחימה כשנפצע אנושות. אולם הוא לא הראה זאת כלפי חוץ ולא הורה להזעיק רופא, כדי שלא לפגוע במורל של הלוחמים היהודים; כך מת, לאחר שאיבד דם רב).
מכיוון שגם המלך הצדיק וגם המלך שלא היה צדיק זכו למספד, עולה מכך שגם יהודים צדיקים וגם יהודים שאינם צדיקים לגמרי יספדו למשיח בן יוסף.
הדעה השנייה: בימות המשיח הקב"ה ישמיד את יצר הרע שלנו ו... אנחנו נספוד לו.
מי יספוד לו? גם הרשעים וגם הצדיקים. הרשעים יראו את יצר הרע כשערה דקיקה, משום שיישאר ממנו רק שריד קלוש. הם יבכו על עצמם, משום שלא עמדו בניסיון קטן כל כך. ואילו הצדיקים יבכו מפני שבעיניהם יצר הרע ייראה כהר גבוה: «ריבונו של עולם, איך הצלחנו לעמוד בניסיון נורא כל כך?!»
ואז: «...והיה בכל הארץ, דבר ה': שני חלקים בה ייכרתו, ימותו, והחלק השלישי ייוותר בה. והבאתי את השליש הזה באש, וצרפתי אותם כצרוף כסף, ובחנתי אותם כבחון זהב. הוא (השארית) יקרא בשמי, ואני אענה לו ואומר: עמי הוא! והוא יאמר: ה' אלוקיי!»
המשך יבוא