ענת ברוסילובסקי
החורף בישראל אפור, קר ולח. תחילה אנחנו מחכים זמן רב לגשם, וכשהוא סוף סוף ניתך עלינו כברכה מן השמיים, אנחנו מנסים לשווא להסתתר תחת מטריות ולדלג מעל שלוליות שאין להן סוף, ולרוב חולמים רק על דבר אחד: להגיע הביתה כמה שיותר מהר ולהיות מתחת לשמיכה חמה.
עצי ההדר, העמוסים בפירות, בולטים ככתם הבהיר היחיד על רקע האפרוריות הכללית.
צהובים וכתומים, הם מחייכים לכל העוברים והשבים ומשתדלים בכל כוחם למלא את מקומה של השמש, שהסתתרה מאחורי מעטה צפוף של ענני גשם.
העצים האלה מזכירים לי את סוללות דוראסל, שפועלות למען החברה גם כשכל חבריהן האחרים שקעו בתרדמת חורף של דאגה וקור. בכל פעם שאני מביטה בעוד עץ הדר, אני מרגישה כיצד האנרגיה הכתומה ממלאת אותי ועוזרת לי להמשיך הלאה. דווקא אז אני פתאום מבינה שהעצים דומים לנו, בני האדם.
בשבת זו אנו מברכים את החודש החדש - שבט.
ואף שאנחנו עדיין שקועים בחורף עד הברכיים, חודש שבט רומז לנו שהאביב כבר קרוב. בעוד שבועיים בלבד יחגגו העצים את החג העיקרי שלהם - ראש השנה. הם יקבלו כוחות וברכות, ואנחנו נקבל את כל אלה יחד איתם. הרי האדם הוא עץ השדה.
ושם החודש "שבט" הוא גם ראשי התיבות של המילים "שנשמע בשורות טובות" - "הלוואי שנשמע חדשות טובות".
וזה בדיוק מה שאני מאחלת לכולכם.
ואני מאחלת לכם גם אביב ואהבה, ושתזכרו תמיד שמאחורי ענני הסערה השחורים ביותר תמיד מסתתרת שמש זוהרת וחמה. לא מאמינים לי - שאלו את עצי ההדר, נראה שהם יודעים משהו.
שבת טובה לכולכם, שוקולד טעים, חברה חמה ושפע ברכות!