הרבנית אסתר אופנגנדן
- כמה גברים רווקים חולמים על רוך וחיבה! - וכמה גברים נשואים... בדיחה?
רוב האנשים שואפים לחיות במשפחה. לשם מה?
קשה לדמיין אישה שיושבת, משעינה את לחיה על כף ידה, נאנחת עמוקות וחולמת: «אח, כמה הייתי רוצה לא לישון בלילות ולטפל בילד חולה, למיין את הגרביים המלוכלכים של בעלי ולנקות את הבית בכל יום! כמה רומנטי לתכנן את התקציב של המשפחה כולה, במקום פשוט לקנות לעצמי כל חולצה שמוצאת חן בעיניי!..». לא קל למצוא גבר ששואף לפרנס משפחה גדולה, אוהב בכל ליבו לשטוף כלים, ובזמנו הפנוי לתקוע מסמרים ולתקן כל הזמן משהו!
כנראה שבכל זאת אנשים אינם מתחתנים למען העבודה הלא פשוטה. אנחנו מצפים מהמשפחה בעיקר לקרבה, לרוך, לביטחון, לכבוד, לקבלה, לאהבה…
במילה אחת, - לרגשות חמים. ובכל זאת, הרעב הגדול ביותר שחווים בנישואין הוא המחסור ברגשות.
אנחנו שוללים בקלות מהאדם הקרוב לנו ביותר כבוד ותקווה, ונותנים לו להרגיש בודד ומיותר. וכך מתנפצת «סירת המשפחה», אך לא בגלל חיי היומיום, כפי שסבר המשורר, אלא בגלל חוסר היכולת להעניק חום, כבוד ואהבה.
לא נבראנו שלמים. במודע או שלא במודע, האדם מחפש כל הזמן בן זוג שאיתו יוכל להרגיש שלם. אנחנו חשים זאת בגופנו — איננו מספיקים לעצמנו.
החלום הנשי החשוב ביותר נשמע כך: «שיאהב אותי כמו שאני!»
מה פירוש הדבר? סביר להניח שבכך האישה אומרת: «יש בי הרבה דברים. יש תכונות טובות, חזקות ונהדרות — ואני בעצמי יודעת היטב לאהוב את עצמי בזכותן. יש בי גם צדדים קשים ומכבידים. פשוט נחוץ שמישהו יאהב בי גם את מה שאני עצמי איני יודעת לאהוב».
מה פירוש המשפט הגברי השגור: «אני מצפה לפחות לכבוד!»?
בכך הגבר אומר: «אני חייב לדעת שאני הראשון, שאני הטוב ביותר — כדי לחיות. אבל בכל מקום יש תחרות, יש בכירים, יש ממונים, ההוא במעמד גבוה יותר, וזה נראה ראוי יותר. אם לא יהיה בחיי בית — מקום שבו אני היחיד, הטוב ביותר, הנחוץ — מאין אשאב כוחות?»
אז מה בעצם הבעיה? אם אנחנו רוצים אהבה, חום והבנה, איך קורה שדווקא הדברים העיקריים האלה חסרים?
ראשית, הבעיה היא שאנחנו נכנסים לנישואין מוכנים לקבל חום, לאפשר שיאהבו אותנו. בעיקרון אנחנו מוכנים גם לתת, להעניק חום ואהבה — אבל… אחר כך:
- אם הוא/היא (ידבר/תדבר, יעשה/תעשה, לא ידבר/תדבר, לא יעשה/תעשה) — אז אני! ...
- מישהו צריך לפעול כאן?
- לא אני!
- מישהו צריך להתחיל את כל זה?
- לא אני! אני — אחר כך. אגיב כשאהיה בטוח/ה ש… שהכול בסדר.
המשך יבוא