בתיה ציבוקמאכר
לפעמים מתחשק להכין משהו כזה… ממולא במשהו מיוחד… אבל מה — ובמה? פלפלים כבר היו. קישואים, תפוחי אדמה וחצילים — היו. דגים — קודש. ובחנות הירקות — פטריות שמפיניון ענקיות, טריות שבטריות — לבנות כמו נערות השלג.
אז ככה, פטריות. מתכונים להכנתן יש בלי סוף, וכולם מתחילים במילים "חתכו את רגלי פטריות השמפיניון וקצצו אותן דק". מכאן את הולכת בדרך שלך. חותכת את הרגליים האלה. בעזרת קצת תושייה טכנית, מעמיקה את כובעי הפטריות וממלאת במה שיש בהישג יד.
ואז מגיעה דודה בטיה בשליחות טובה – לשוחח קצת "על החיים". היא הבחינה בפטריות השמפיניון שכבר היו מוכנות…
– אוי, כמה שהן יפות… – היא אומרת. – באיזו תנוחה התעללת בהן קולינרית: בתנוחה הטבעית – עם הרגליים למטה, ואז הפכת אותן? או עם הרגליים למעלה? אני מבינה שעמדת מעליהן על שתי הרגליים שלך, עד שהוציאו אותך מהמטבח עם הרגליים קדימה… אני מבינה. מבינה. מה יש כאן לא להבין? אבל אני חייבת להבין יותר טוב. תני לי להציץ באנטומיה של הפטריות… אה! הכול פשוט. הכובעים – עם הגב למטה, והמקום שבו הרגל הוא החלק העליון. אז את הרגליים האלה צריך לקצוץ… במה קצצת אותן, במעבד מזון? לא במעבד מזון? בסכין הזאת שלך ובידיים האלה שלך? מזוכיסטית את, בחיי. ככה לקרוע את עצמך! ובאיזה שלב דחפת את כל זה לתוך הפטריות? בשלב שבו רוקנת מתוכן הכול? הגיוני: אם לא תרוקני – לא תוכלי לדחוס. ומה אחר כך? בישלת על אש קטנה… אבל מתי רוקנת? לפני שבישלת על אש קטנה? אני כמעט מבינה. נדמה לי שאני מבינה. טוב. תני לי לרשום. אז קודם רוקנת, אחר כך דחסת, אחר כך בישלת על אש קטנה… ומתי אפית? לא אפית… אהה. רק בישלת על אש קטנה... ובמה? אני מבינה שבמחבת עמוקה. אבל במה בישלת, במים? וויי איז מיר… ברוטב עגבניות וסויה על בסיס דבש תמרים?! הדהמת אותי בכישורים שלך. בלעדייך לא הייתי מצליחה להבין משהו מסובך כל כך. גם בגפילטע פיש אני לא מומחית גדולה, ובשמפיניון אני בכלל לא מומחית. ומאיפה בא המילוי שבפטריות? מגזר, מבצל, מפלפל, מרגלי הפטריות ומחלקי חילוף של עוף? שטיגנת קודם? והם לא נפלו לך החוצה? הנה משהו שעוד לא הבנתי: מאיפה הגיעו חלקי החילוף של העוף? מהמקרר? ורגלי הפטריות… אני עדיין לא מצליחה להבין. הרי הן מחוברות לפטרייה חזק־חזק... איך ניתקת את הרגליים האלה מהכובעים בצורה מסודרת כל כך? הרי צריך איכשהו לתלוש־לקרוע אותן. זה תהליך מסובך. מה? חתכת בסכין קטנה? ואחר כך העמקת בעזרת כף גלידה? אוי. מה הקשר לגלידה? אה, הבנתי! נפל האסימון! לגלידה צריכים להיות כדורים. מכינים אותם בכף. מיוחדת. הצילו! בקצה החד של הכף הזאת חפרת תעלה בכובע הפטרייה?! נורא. רשמתי הכול. אבל הכי נורא שהמתכון הזה חסר תועלת בשבילי לחלוטין: הילדים שלי בכלל לא אוכלים פטריות, אין לי בעל, ולא מתחשק לי לבשל לעצמי. החיים גם ככה מסובכים. למה לסבך אותם בפטריות?
המתכון, הסיפור והצילום מאת זינאידה וילקוריצקאיה