לאה אודליה
זו פרוכת. בקבר רחל. למקרה שמישהו אינו יודע ממה היא נתפרה...
נאוה אפלבאום הייתה בת 20 כשנמנתה עם קורבנות הפיגוע שהתרחש ב־9 בספטמבר 2003. מחבל מתאבד התפוצץ בקפה הלל ברחוב עמק רפאים... הפיגוע הזה גבה 7 חיי אדם... ובהם — נאוה ואביה.
כלה צעירה, שהייתה אמורה לעמוד למחרת מתחת לחופה. היא פשוט יצאה לשתות כוס קפה עם אבא, שרק חזר מחו״ל. וזהו...
לנאוה הייתה שמלת כלה נפלאה. מישהו הציע לאימה האלמנה, שלא מצאה נחמה, לתפור ממנה פרוכת.
בעבר היה נהוג בחלק מקהילות המזרח לתפור משמלות כלה שכבר לא היו בשימוש פרוכת (וילון) לארונות הקודש או וילונות הפרדה לבתי הכנסת.
העבודה הייתה ממושכת וקפדנית. התופרת שזכתה לבצע את המשימה החליטה שלא לגבות תשלום מן המשפחה. לדבריה, היא הרגישה שהיא מחזיקה בידיה חפץ קדוש. משפחתה של נאוה לא התכוונה לתת פומבי לכל המתרחש. העיתונאים הטרידו אותם כל כך, עד שהם אפילו הפסיקו לענות לטלפונים. בסופו של דבר הצליחה כתבת אחת להגיע אליהם. לאחר בקשות והפצרות בטענה שכל המדינה רוצה לראות את האירוע, היא שאלה לפתע: "אגב, מה זו פרוכת?".
אימה של נאוה הייתה המומה מכך שיש בעם ישראל אנשים שאינם יודעים דבר כזה! מיד היא הרשתה לכל מי שרצה לבוא ולהכין כתבה.
בתחילה כיסתה הפרוכת את ארון הקודש בקבר רחל. אולם בהמשך תלו אותה בעזרת הנשים. שאריות השמלה שלא שימשו לפרוכת שימשו לחופה שתפרה משפחתה של נאוה.
״כה אמר ה׳: קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים; רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם על בניה כי איננו. כה אמר ה׳: מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כי יש שכר לפעלתך — נאם ה׳ — ושבו מארץ אויב. ויש תקוה לאחריתך — נאם ה׳ — ושבו בנים לגבולם״ (ירמיהו, 31:14-16)