תרומה — הרמה: העם היהודי מביא את תרומותיו למשכן (מקדש נייד, אוהל מועד).
תרומה נגזרת מאותו שורש כמו התרוממות (עלייה רוחנית), כלומר ״לתת כדי להתרומם מעל החומריות״. האדם נותן ממשאביו החומריים כדי לחוש עלייה רוחנית. מה פירוש לתת? אפשר לומר שגם בעלי חיים נותנים: הם מאכילים את צאצאיהם, מעניקים להם מחסה והגנה. אך אצל בעלי החיים פועל האינסטינקט, אין להם כוונות, הם פועלים על פי התוכנית הטבועה בהם, לעיתים קרובות תוך הקרבה עצמית. אולם לתת דבר כלשהו מעצמו יכול רק האדם.
בפרשתנו כתוב, בין השאר, שהיהודים הביאו זהב, כסף ונחושת. את כל אחת מן המילים האלה מפרשים חכמינו ביחס לאופן שבו אדם נותן צדקה:
זהב — זָהָב — ״זה הנותן בריא״ — ״הנותן הזה בריא״. זהו אדם שמצבו טוב, הכול אצלו כשורה, כולם בריאים, והוא נותן פשוט מפני שלבו רוצה לתת.
כסף — כֶּסֶף — ״כשיש סכנה — פותח״ — ״כשהוא בסכנה, הוא פותח (את הכיס)״. כאשר אדם חש בסכנה המרחפת מעליו, הוא נותן צדקה כדי לבטל את הגזרה.
נחושת — נְחוֹשֶׁת — ״נהיה חולה שאומר: תנו״ — רק כשהוא כבר חולה קשה ואין לו עצמו כוח, הוא אומר לאחרים: תנו (צדקה בשבילי).
נותנים צדקה מסיבות שונות: כך מקובל בחברה, זה מכובד… ויש כמה דרגות בצדקה. הנמוכה ביותר — כאשר הנותן והמקבל מכירים זה את זה. אדם ברחוב מסתכל על זולתו — ומרגיש נעלה ממנו, שהרי הוא נתן לו. הדרגה הגבוהה ביותר: הנותן אינו יודע למי הוא נותן, והמקבל אינו יודע ממי הוא מקבל. הדבר מתאפשר בזכות ארגונים העוסקים בצדקה.
הייתי רוצה לשתף בסיפור בנושא זה:
סיפרו לרב אחד על עשיר מסוים שהיה בעבר נדיב, וכעת חדל להקצות כסף לצדקה. הרב אמר שישוחח איתו בהזדמנות. והנה הגיעה הזדמנות כזאת: פעם אחת, לפני פסח, בא העשיר הזה אל הרב.
- יש לי שאלה. ברצוני לברר כמה היבטים בהלכות בדיקת חמץ. בפרט, אני רוצה לשאול כיצד בודקים את כיסי הבגדים.
- אבל אדוני הנכבד אינו צריך לבדוק את כיסיו!
- מדוע?
- בודקים חמץ רק במקומות שאדם משתמש בהם (מילולית: מקומות שאליהם מגיעה ידו) במהלך השנה. ואילו אתה אינך מקרב כלל את ידך לכיס (כדי לתת צדקה). לכן ההלכה הזאת אינה נוגעת לך!
לאחר מכן הביא הרב חתיכת זכוכית והעמיד אותה ביניהם. הרב שאל:
- אתה רואה אותי?
- בוודאי! הרי הזכוכית שקופה!
ואז הביא הרב מראה — גם היא זכוכית, אך מצופה באמלגם (סגסוגת נוזלית של כספית עם מתכות אחרות; כספית נקראת בעברית כספית, מילה הקרובה למילה כסף — כסף, ממון).
- ועכשיו אתה רואה אותי?
- לא, אני רואה את עצמי. הרי זו מראה!
- זה מה שעושה הכסף, — אמר הרב. — הוא חוצץ בינך ובין מי שמבקש צדקה, ואינו מאפשר לך לראות אותו.
מי ייתן שנזכה תמיד לתת בלב טהור! לתת כשמצבנו טוב וכולם בריאים!