הרב נחום שטחין
«כל אלמנה ויתום לא תענון. אם ענה תענה אותו, כי אם צעק יצעק אלי, שמע אשמע צעקתו. וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב, והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים» (שמות, 22:21-23)
את הפסוקים האלה מבאר הרב יצחק בלאזר (תלמידו הגדול של הרב ישראל סלנטר, אחד ממייסדי תנועת המוסר). כאשר מישהו פוגע באישה, היא פונה לבעלה כדי לקבל הגנה ונחמה. כאשר פוגעים בילד, הוא פונה לאביו לעזרה. לאלמנה וליתום אין למי לפנות לעזרה. הקב״ה הוא היחיד שלפניו הם יכולים לשפוך את נפשם. וכאשר אדם תולה את כל תקוותיו בקב״ה בלבד, תפילותיו אינן נשארות ללא מענה.
הרב רפאל סולובייצ׳יק סיפר שלאחר שנמלט מפולין מפני הנאצים בעקבות אביו (הרב יצחק זאב סולובייצ׳יק — הרב מבריסק), הם התיישבו בווילנה כפליטים אצל משפחה יהודית. יחד איתם התגוררה אלמנה עם ילדים. לכולם היה צפוף מאוד. כדי להגיע לחדרם היה עליהם לעבור דרך החדר שבו התגוררה האלמנה עם ילדיה, והיא התלוננה כל הזמן שמפריעים לה. פעם אחת לא התאפק הרב רפאל והעיר לה שזה אינו בית מלון, ושכולם כאן נמצאים במצב קשה. כאשר חזר לחדרו וסיפר הכול לאביו, החל הרב מבריסק לצעוק מרוב פחד: «מה עשית, ר׳ רפאל! הרי זו אלמנה! מה יהיה איתנו עכשיו!?» הוא צעק עד שהקירות רעדו, והרב רפאל סיפר שאחר כך, כל חייו, רעד מעצם המילה «אלמנה».
ידוע סיפור בשם החפץ חיים על יהודי אמיד שהתגורר בעיר ראדין והתפרנס מהשכרת דירות. אחת השוכרות, אלמנה עם ילדים, לא שילמה את שכר הדירה במשך כמה חודשים. לאחר אזהרות גירש בעל הבית את המשפחה לרחוב ביום קר וגשום. החפץ חיים סיפר שעברו יותר מעשרים שנה עד שמידתו של הקב״ה — «מידה כנגד מידה» — השיגה את אותו נבל. הוא ננשך בידי כלב חולה כלבת ומת בייסורים קשים. באותה תקופה לא ידעו לטפל במחלה הזאת, וכולם פחדו להתקרב אליו כדי לעזור לו, מחשש שיידבקו בעצמם.