הרב נחום שטחין
«עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רגל» (שמות, 21:24).
במסכת בבא קמא שבתלמוד הבבלי מוסבר שאין להבין כפשוטם את הדברים שנאמרו בפסוק זה, ושמדובר בפיצוי כספי על הנזק שנגרם.
הגאון מווילנה אומר שבפסוק עצמו טמון רמז לפירוש זה. בפסוק היה נכון יותר לכתוב, במקום המילה תחת (מתחת), את המילה בעד (תמורת). לא עין תחת עין, אלא עין בעד עין. מדוע נבחרה דווקא המילה הזאת?
אם נבחר את האותיות הבאות באלף־בית של לשון הקודש אחרי אותיות המילה עין, נקבל את הדבר הבא: מתחת לאות ע נמצאת האות פ; מתחת לאות י — האות כ; מתחת לאות נ — האות ס. מתקבלות שלוש האותיות פ כ ס (פ״א, כ״ף וסמ״ך). אלה גם האותיות שמהן מורכבת המילה כסף (כסף), כלומר כסף. נמצא אפוא שבפסוק עצמו טמון רמז לכך שיש לפצות בכסף על הנזק שנגרם לעין — כסף תמורת עין.
כפי שנאמר לעיל, במסכת בבא קמא נאמר שיש לשלם בכסף על איבר שאבד.
אך מדוע היה צריך לכלול את הדין הזה ברמז כזה, ולא לכתוב אותו במפורש, כפי שהוא מתפרש בתורה שבעל פה?
החזון איש אומר שלעיתים קרובות בחיים אנו מוצאים שעצם חומרת העונש משפיעה על תודעתם של בני האדם יותר ממימושו בפועל. כך, למשל, אנו מוצאים במסכת מכות (7 ע״א) שסנהדרין המוציאה להורג פעם בשבעים שנה מכונה בפי חכמינו «שופכת דמים». מכאן אנו יכולים להבין דבר חשוב: הדינים הנוגעים לרוצח, משפטו והוצאתו להורג אינם מלמדים אותנו רק את עצם הדין, אלא גם מגלים לנו את יחסה של התורה לחיי אדם. הדבר מלמד אותנו עד כמה יקרים חיי אדם, גם אם אלה חייו של רוצח נתעב!
כך גם בפסוק שלנו. כאשר התורה כותבת בפשטות «עין תחת עין…», עלינו לראות עד כמה מחמיר יחסה של התורה למי שמזיק לזולתו. ואף שהעונש בפועל על כך הוא פיצוי כספי, האופן שבו הפסוק מבטא זאת משפיע על רגשות האדם ומשריש בו יחס מחמיר למעשים מסוג זה.