הרב שלום נח ברזובסקי
«אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוהיכם, ראשיכם, שבטיכם… כל איש ישראל» (דברים, 29:9).
יש להתבונן במילה «ניצבים» שבפסוק, המורה על איתנות ועל שררה. בדומה לנאמר במגילת רות (2): «ויאמר בועז לנערו הניצב על הקוצרים». נוסף על כך, המילה «היום» נראית מיותרת, וכך גם המילה «כולכם», שהרי בהמשך נאמר: «כל איש ישראל».
יש להבין את הנאמר כאן בהתאם לדברי הספרים הקדושים, שלפיהם המילה «היום» רומזת ליום הדין (ראש השנה). ובמילים «אתם ניצבים היום כולכם» טמונה עצה ליהודי לקראת יום הדין.
אם מישהו, בהתקרב ראש השנה, אינו יודע כיצד לגשת ליום הקדוש, העצה עבורו היא – «כולכם»...
פעם אחת, בערב יום הכיפורים, לפני תפילת «כל נדרי», חש יהודי אחד מועקה כה גדולה, שלא מצא מנוחה לנפשו, עד שהחליט ללכת אל הרבי שלו. «איך אקבל את פני היום הקדוש?!» – בכה. השיב לו הרבי: «גם אני עצמי איני יודע איך לקבל את פני היום הקדוש… אבל יחד עם יהודים, יחד עם יהודים…» ותוך כדי כך הניח את ידו על כתפו ונכנס איתו לבית הכנסת ל«כל נדרי».
הכוח לקבל את פני הימים הנוראים טמון בכך שכולנו מקבלים את פניהם יחד.
על כוחו של הציבור מדובר גם בספרים רבים. המדרגה שעליה נאמר «בנים אתם לה' אלוהיכם» ניתנת להשגה רק לציבור. ואילו אדם יחיד בפני עצמו אינו נקרא «בן לה'». לכן אפשר לגשת ליום הדין רק בכוחו של הציבור. על היהודי להתאחד עם הציבור מתוך אהבה לכל אחד מרעיו.
ואז, מכיוון שכולנו יחד נקראים בנים, «כרחם אב על בנים», ירחם עלינו הקדוש ברוך הוא. על כך נאמר «אתם ניצבים היום כולכם»: היום – ביום הדין, כולכם – כולם יחד.
אפשר להמתיק את חומרת הדין העליון ולעורר רחמים (רחמי אב על בנים) רק מכוח האחדות.
יש מעלה נוספת לציבור העומד לפני הקדוש ברוך הוא ביום הדין. אמר מורנו, הצדיק מקוברין, שעבודתו של יהודי בראש השנה היא להמליך את הקדוש ברוך הוא על כל איבר בגופו. כל תכליתה של עבודת ה' היא להגיע לדבקות בו, ולכן בראש השנה על היהודי להמליך אותו על גופו כולו. כשהיהודי דבוק בקדוש ברוך הוא, הדין הקשה נמתק מאליו. יש איברים שקל להמליך עליהם את הבורא, והדבר אינו מנוגד לטבע וליצר הרע. אבל יש גם איברים אחרים, שהם משכן התאוות, וקשה מאוד להמליך עליהם את הקדוש ברוך הוא. וכיצד ינהג יהודי? הדבר אפשרי רק מכוח ההתאחדות עם הציבור.
נאמר ב«מסילת ישרים» שכל יהודי יכול להגיע למדרגת הטהרה בכוחות עצמו. אבל למדרגת הקדושה, שבה כל מעשיו של האדם מוקדשים לה' כמו קורבן, אדם בשר ודם אינו יכול להגיע בכוחות עצמו. עליו רק להשתדל, אך בסופו של דבר זוהי מתנה מן הבורא.
למי שמשתדל להגיע לקדושה, הקדוש ברוך הוא נותן אותה במתנה. ואולם אפשר לזכות במתנה הזאת רק מתוך התאחדות עם הציבור. שהרי האב נותן מתנה רק לבנים. היהודים כולם יחד הם כבנים. ואם יהודי מתאחד עם רעיו, הדבר מסייע לו להגיע לקדושה – להמליך את הקדוש ברוך הוא על כל איברי גופו.
בזכות כוחו של כלל העם, הנקרא בנים, אפשר לזכות במתנת הקדושה.
נאמר בספר «בית אברהם» על המילים «אתם ניצבים היום», שהמילה אתם (אתם) היא ראשי התיבות של אל תשליכני מלפניך (אל תשליכני מלפניך). שכן לקראת יום הדין, יהודי מודאג בראש ובראשונה מן השאלה כיצד יעמוד לפני המלך. כל אחד מכיר את פגמיו. וגרוע מכך, אז נדמה ליהודי שהוא מושלך מלפני ה'. לכן נאמר: «אתם ניצבים היום כולכם» – בכוח האחדות, יהודי לעולם אינו נטוש, אינו מרוחק מן הבורא; כולנו עומדים לפני ה' אלוהים.
אמר הרבי הקדוש מקוברין, שגם אם יהודי עבר את החטא החמור ביותר, אך לאחר מכן אין בכוחו לעמוד בתפילה לפני הקדוש ברוך הוא ולשפוך את ליבו – סימן שלא דרך על מפתנו של חסיד. ואחר כך הוסיף: «על מפתנו של יהודי».
שהרי יסוד החסידות הוא ההכרה בכך שיהודי לעולם אינו ננטש בידי הבורא.
גם בכל התוכחות שנאמרו בתורה אין על כך אפילו מילה, ולהפך: «לא יידח ממנו נידח». לכן נתן הקדוש ברוך הוא כוח לציבור, ובייחוד בתפילה. כשיהודי מתפלל, גם אם הוא עצמו ראוי להינטש בידי הבורא – לעולם אינו ננטש.
על כך אמר גם רבי עקיבא: כלל גדול בתורה – «ואהבת לרעך כמוך».
מדוע דווקא זהו כלל גדול בתורה? זהו יסודה של התורה כולה, וזהו כוחו של יהודי תמיד, הן בזמנים מלאי קדושה והן בזמנים השפלים ביותר. אם יהודי מאוחד עם כלל ישראל, הרי יחד עם כולם הוא אחד הבנים. והקדוש ברוך הוא מרחם על כולם, כאב על בניו. לכן נאמר: «אתם ניצבים היום כולכם» – כשכולכם יחד, אתם «ניצבים», מלאי כוח ואיתנות, לפני ה' אלוהיכם, ביום הדין.
וידוע מן האר"י הקדוש שלפני כל תפילה יש לקבל על עצמנו את מצוות «ואהבת לרעך כמוך».
ועל אחת כמה וכמה לפני תפילות ראש השנה, יום הדין, כשנדרש כוח האחדות.
תרגום – הרב מ. גפט