בתיה ציבוקמאכר
״מי שמתאבל על ירושלים (בשל חורבנה) יזכה לראותה בשמחתה״. תלמוד (תענית, 30 ע״ב)
צום 17 בתמוז
חכמינו תיקנו לצום ב־17 בתמוז, משום שביום הזה אירעו חמישה אירועים טרגיים בתולדות העם היהודי. במשנה (תענית, 26 ע״ב) מובאת רשימת האסונות הללו:
הלכות צום 17 בתמוז (על פי ״ספר התודעה״)
צומות 17 בתמוז, גדליה ו־10 בטבת קלים מצום 9 באב, מפני שהם מתחילים רק בעלות השחר (את השעה המדויקת יש לברר בלוח השנה) של אותו יום, ואינם חלים בלילה שלפניו. לכן בלילה (בימים אלה) מותר לשתות ולאכול.
בימים אלה יש גם הקלות נוספות. כך, חולה, גם אם אין נשקפת לו סכנה, פטור מן הצום. כך גם נשים הרות ומיניקות, אם הצום קשה להן.
עם זאת, גם למי שפטורים מן הצום אסור לערוך סעודות עשירות ולהתענג על מאכלים ומשקאות. מותר להם לאכול רק את הכמות הנחוצה.
גם ילדים פטורים מן הצום, אפילו אם הם מוכנים לצום מרצונם. עם זאת, למטרות חינוכיות עלינו להקפיד שיאכלו רק את הנחוץ לשמירה על מצב גופני תקין, ורק מאכלים פשוטים ביותר, ושייטלו חלק באבל הכללי.
בימים אלה מותר להתרחץ, לסוך את הגוף ולנעול נעלי עור.
הן ב־17 בתמוז והן ב־10 בטבת נהוג להקפיד על כל ההגבלות הנוספות החלות בתשעת הימים הראשונים של חודש אב.
מי שהתעורר בליל הצום לפני עלות השחר רשאי לאכול ולשתות רק אם התנה זאת מראש.
אחרת אסור לו לאכול ולשתות. יש דעה שלפיה גם במקרה כזה מותר לו לשתות. ספר הזוהר קובע שהדין כאן שונה מעיקרו ואינו תלוי בתנאי שנקבע מראש: מי שהתעורר בלילה (לפני עלות השחר), מותר לו בכל מקרה לשתות, ואסור לו לאכול.
ב־17 בתמוז קוראים במנחה ובשחרית ויחל. בתפילת שמונה עשרה שאומר כל אדם לעצמו (בלחש), מוסיפים בברכת שומע תפילה את הקטע עננו (למנהג הספרדים — גם במנחה וגם בשחרית, ולמנהג האשכנזים — רק במנחה, אף ששליח הציבור, בחזרת הש״ץ, מוסיף את הקטע גם בשחרית — בין ברכות גואל ו־ רופא).
מי שמתפלל מנחה ביחידות חייב להוסיף בה עננו, גם אם בשל מצבו הבריאותי הוא מתכוון לסיים את הצום לפני הזמן. אולם מי שכבר אכל או שתה דבר־מה ביום הזה אינו מוסיף עננו לתפילה.
בדומה לכך, ביום צום אין מעלים לתורה מי שאינו צם מטעמי בריאות וכדומה — שכן עצם הקריאה ביום הזה קשורה לצום; אולם אם מסיבה כלשהי בכל זאת קראו לו לעלות, עליו לעלות ולקרוא את הקטע המתאים מפני כבוד התורה.