הרב שמחה כהן
אחד הקשיים השכיחים בתקשורת בין בני זוג קשור לכך שהאישה שואפת לשותפות, ואילו הגבר חותר למטרה.
האישה נוטה לספר לבעלה על כל מה שקרה לה. הבעל מקשיב לה באופן טבעי, כפי שהיה מקשיב לכל אדם שמדבר איתו. אבל מכיוון שגברים חושבים באופן תכליתי, ונוסף על כך מרגישים אחריות כלפי בת זוגם, הבעל מניח שהסיפורים של אשתו מכוונים למטרה כלשהי, ומשמעותם היא בקשה ממנו לעשות משהו, לפתור בעיה עבורה או לעזור לה במשהו שקשה לה לעשות בעצמה.
לכן, כשאשתו מספרת לו איך עבר עליה היום, הוא אפילו אינו מעלה בדעתו שלא בהכרח מדובר בבקשת עזרה.
כל מה שהיא רוצה הוא לשתף אותו בחוויותיה ובמחשבותיה. ואילו הוא מתייחס לסיפור שלה כאל הקדמה שתוביל לבקשה, ומנסה לנחש מתוך דבריה לאן הם מובילים. לכן, כשהסיפור מתארך והוא עדיין לא מבין מה בעצם רוצים ממנו, הוא קוטע אותה ואומר: «נו, אז מה את רוצה ממני?!» האישה נפגעת, כמובן – הרי היא «בסך הכול» הייתה צריכה לשתף אותו, מן ההתחלה ועד הסוף, במה שקרה לה, ולספר היכן הייתה, את מי פגשה ומה הרגישה.
מפריע לה לא רק שבעלה קוטע את סיפורה, אלא – וזה העיקר – שבעלה אינו מבין אותה.
נמחיש את הדברים בדוגמה הבאה.
בשעת לילה מאוחרת האישה פותחת בשיחה כזאת עם בעלה: «אתה יודע מה קרה היום?» הבעל הוא אדם ממוקד מטרה, וברור לו שקרה משהו שמצריך את התערבותו: הרי מבחינתו אין שום הסבר אחר להתרגשות כזאת של אשתו בשעה מאוחרת כל כך. ומכיוון שהמוח פועל מהר יותר מן הלשון, הוא סוקר במחשבותיו את כל המצבים האפשריים שבהם היא זקוקה לעזרתו. אולי נגמר הלחם בבית, ולילדים לא יהיה מה לקחת איתם לבית הספר? אולי החלב החמיץ? או אולי מכונת הכביסה התקלקלה?
האישה ממשיכה בסיפורה: «ניגשתי למכונת הכביסה…».
באותו רגע מתחזקת אצל הבעל המחשבה שהבעיה קשורה למכונת הכביסה. כשהוא שומע את המילים «מכונת כביסה», הוא מסיק שהסיפור שלה חותר למטרה מסוימת, ושאין ספק שהיא זקוקה לעזרתו. מוחו ממשיך לעבוד במלוא העוצמה ומעלה כמה אפשרויות: «אולי היא לא הצליחה לסגור את דלת המכונה ולכן היא אינה פועלת? אולי התוף נתקע ואינו מסתובב? אולי המשאבה התקלקלה והמים אינם מתנקזים, או שהבעיה במסנן? ואולי היה קצר חשמלי? או שנגמרה אבקת הכביסה?».
ואכן היא אומרת: «ואז שמתי לב שנגמרה לי אבקת הכביסה». «אהה», חושב הבעל, «אם היא מספרת לי על זה בשעה מאוחרת כל כך, כנראה היא מכינה אותי לבקשה שתציג בעוד מעט: לנסוע לסופרמרקט שפתוח מסביב לשעון כדי לקנות אבקת כביסה. הרי אם לא כך», הוא ממשיך לחשוב, «מה הטעם לספר לי סיפור בלי שום מטרה באמצע הלילה?»
אבל להפתעתו הוא שומע ממנה שהיא נסעה בעצמה לחנות לכלי בית. «אם כך, היא לא צריכה שאסע לקנות אבקה – אין שום בעיה. אז למה היא מספרת לי את כל זה?!». (הגברים שקוראים את השורות האלה יבחינו שבשלב הזה הבעל עושה מעבר מחשבתי חד מן ההבנה הראשונית שאשתו מחפשת פתרון לבעיה מסוימת, לחוסר הבנה מוחלט מדוע היא מספרת לו סיפור חסר מטרה.
צורת החשיבה התכליתית של הבעל ממשיכה להוביל אותו קדימה, ומוחו היצירתי אינו נרגע.
הוא מגיע ל«פתרון» הבא: «כנראה היא לא מצאה אבקת כביסה בחנות לכלי בית, ועכשיו תבקש שאסע לקנות אותה?»
האישה ממשיכה לספר איך הגיעה לחנות, נכנסה למחלקת חומרי הניקוי, סקרה את כל המדפים, אבל אבקת הכביסה האהובה עליה לא הייתה שם. בשלב הזה של ההקשבה כבר ברור לבעל שבקרוב מאוד יבקשו ממנו לנסוע לחנות אחרת ולקנות שם את האבקה החסרה: הוא מתחיל להתכונן נפשית ליציאה.
מחשבותיו של הבעל דוהרות במהירות, אבל האישה אינה יודעת עליהן דבר וממשיכה לספר: «המוכרת במחלקת חומרי הניקוי ראתה שאני מחפשת משהו ולא מוצאת. ואז היא שאלה אותי מה אני צריכה. עניתי: «את אבקת הכביסה האהובה עליי!» היא הציעה שאבוא אחריה והראתה לי שבמחסן, מאחורי בקבוקים גדולים של חומר לניקוי רצפות, יש קופסה של אבקת כביסה שזה עתה הגיעה. תאר לעצמך איזה מזל היה לי! – מסיימת האישה את סיפורה בשמחה. – איזו «באסה» זו הייתה אילו הגעתי 10 דקות קודם?! לא הייתי מוצאת את האבקה והייתי חוזרת הביתה בידיים ריקות!»
בשלב הזה הבעל מבולבל לגמרי ומדוכדך:
«אז בעצם יש לנו אבקת כביסה?!» הוא אומר לעצמו. «כלומר, אני לא צריך לצאת עכשיו מהבית ולקנות אותה? וכל הסיפור הארוך הזה לא נועד לכך שאעזור לך להשיג את האבקה הארורה הזאת! אז בשביל מה כל הסיפורים הארוכים האלה?! נו, סוף סוף אני יכול לישון, הרי מחר אני צריך לקום מוקדם לעבודה».
הדו־שיח המאכזב הזה ממחיש שהקשיים בתקשורת בין הבעל לאישה אינם נובעים מכוונת זדון, אלא מן ההבדלים בפסיכולוגיה של הגבר ושל האישה ומחוסר היכרות עם ההבדלים הללו.