לאה מולודוי
בכתבי הקבלה של חכמינו האישה נמשלת ללבנה.
כשם שהלבנה נמצאת בתנועה מתמדת ומשנה את צורתה ואת מיקומה, כך גם האישה נתונה לשינויים במצב הרוח ובאופן שבו היא חווה את העולם. כשם שהלבנה מחזירה את אורו של מאור אחר, כך גם האישה מקבלת אור וכוחות מבחוץ, ואז מעניקה אותו ומחיה באור הזה את כל הסובב אותה. ודווקא הדבר הזה מאפשר לה לחוש את היקום כחלק מעצמה ולהיות קשורה לבורא בקשר בל יינתק ברמה האינטואיטיבית. לאישה יש תחושת זמן טבעית מיוחדת, מחזור חודשי (ירחי) מיוחד, ואגב, זו בדיוק הסיבה שנשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן.
הרב יוסף חיים, או כפי שהוא מכונה, הבן איש חי, כותב בספרו ״קובץ הלכות התורה״ (בפרשת ויקרא) שיום תחילת החודש החדש — ראש חודש — נועד מלכתחילה להיות חג לעם היהודי, כמו שלוש הרגלים — פסח, שבועות וסוכות. אבל לצערנו, לאחר שעם ישראל יצר את עגל הזהב, הבורא נטל מן הגברים את הזכות הזאת... אך עבור הנשים, שלא השתתפו בבניית העגל, כל ראש חודש נשאר חג של ממש!
מדוע החלו הגברים לבנות פסל בלי להמתין לשובו של משה? החכמים אומרים שהסיבה היא שטעו בחישוב הזמן, דבר שהנשים לא היו יכולות לטעות בו. כשכל הגברים כבר התייאשו מלחכות למשה והיו בטוחים שהוא מת, הנשים הרגישו שהזמן עוד לא הגיע, שעדיין לא הגיעה השעה…
שלמה המלך כותב בספר קהלת המפורסם (7:28): ״אני מחפש איש נאמן, אישה בין אלה לא מצאתי״. הבן איש חי מסביר את הקטע הזה וכותב שלא היו נשים ״בין אלה״ — כלומר, בין מי שבנו את עגל הזהב!
וכשם שראש חודש הוא כתרו המלכותי של החודש, כך גם האישה תמיד תהיה כתרו המלכותי של בעלה (עטרת בעלה).
על פי המסורת היהודית, ראש חודש הוא יום מיוחד שבו משתדלים להימנע מעבודות שאינן הכרחיות ולחדש את עולמנו הרוחני והגשמי. נהוג לקנות משהו חדש, ויש תוספת בתפילה ובברכת המזון.
היום הזה טומן בחובו את הפוטנציאל של החודש כולו, וחשוב לא להחמיץ את ההזדמנות למלא את היום הזה, ובעקבותיו את החודש כולו, באנרגיה של חיים ושל קשר עם הקדוש ברוך הוא.
ועבור האישה — זהו חג של ממש. היום, בראש חודש אלול, הבורא מעניק לך את היום שלך — את החג שלך.
הקדישי אותו לעצמך וחדשי את כוחותייך, כדי להמשיך להיות כתר מלכותי ראוי לבריאה כולה.
חודש טוב!