הרבנית לאה גנס
הנושא שלנו היום: «איך לטעת בילד רצון לעשות את הדברים שצריך». זה נשמע לא ברור, אבל אסביר. למשל, הילד ניצב בפני בחירה: ללכת ללמוד או ללכת לשחק. מה יעזור לילד לבחור בלימודים?
שאלתי את בעלי, שאלתי חברות וקרובות משפחה, אבל אני מבינה יותר ויותר שאין שום «טריק» שיגרום לילד באורח פלא לרצות לעשות את מה שצריך: ללמוד, לעזור להורים. בין משחק לבין עיסוק רציני שדורש השקעת מאמץ, ממש לא כל ילד יבחר בעיסוק הרציני. מתברר שזו שאלה שמעסיקה את כולם. כל האימהות היו רוצות לדעת את הסוד הזה, אבל הילדים שונים זה מזה, ואין עצה «אוניברסלית» שמתאימה לכל ילד. ובכל זאת התעקשתי והצלחתי לאסוף כמה עצות ודוגמאות מהחיים שבהן הצליחו לטעת בילדים רצון לעשות את הדברים שצריך: ללמוד, לעזור בבית, לעשות חסד – כך שהדבר הפך לרצונם שלהם.
תפקיד האם
מה תפקידנו, הנשים, בכך שיתעורר בילד רצון? הרב שלנגר כותב בספר «אהל יעקב ולאה» שהאישה היא המקור שמוליד את הרצון. כלומר, דווקא האישה היא הסיבה לכך שמתעורר בילד רצון לעשות דבר מה. התהליך הזה מתחיל עוד ברחם האם. ברגע שאישה מגלה שהיא בהיריון, עליה להתחיל להתפלל שיהיה לילד רצון (שאיפה) לטוב.
רצון – הוא מתנה מהקב״ה, אבל הוא תלוי מאוד באם לעתיד: מה היא תעשה ועד כמה זה חשוב לה.
מוכרים מדרשים המתארים כיצד השפיעה האם על גדולתו העתידית של בנה בתורה. על רבי יהושע בן חנניה נאמר: «אשרי (ראויה לשבח) יולדתו». במה הצטיינה אמו כל כך? כשהייתה בהיריון, עמדה ליד היציאה מבית המדרש וביקשה מהחכמים ברכה לבנה העתיד להיוולד: «אנא, בקשו רחמים על בני, שיהיה חכם». היא גם הרבתה להתפלל עליו בעצמה. ואחר כך, כשנולד, הייתה מניחה אותו בעריסה ליד בית המדרש, כדי שישמע דברי תורה עוד מינקותו. רבנו יונה כותב שמראשית ההיריון האם צריכה להתפלל על הילד שיהיה «מהיר וחריף בתורה».
וכך גם אמו של המלך שלמה. כל אחת מנשות דוד ביקשה על בנה שימלוך אחרי דוד. ואילו בת שבע ביקשה שבנה יהיה ראוי לנבואה ולחוכמה. בסופו של דבר זכה גם לכך וגם למלכות. כשבת שבע הייתה מייסרת אותו, אמרה: «כולם יודעים שאביך היה צדיק וירא שמיים, ו אם אתה עובר עבירה, אנשים יאמרו שאמך היא שקלקלה אותך. כל הנשים בבית אביך התפללו שבניהן יהיו ראויים למלכות, ואילו אני התפללתי שבני יהיה ראוי לנבואה ו(שיתעניין ב)חוכמת התורה». למה היא מתכוונת? אם רצונך לעסוק בהבלים של העולם הזה, לא יאשימו בכך את אביך הצדיק. יאשימו אותי. אבל עשיתי כל שביכולתי! התפללתי עליך, הקרבתי קורבן בבית המקדש וביקשתי. לכן עליך לרסן את עצמך ולא לעשות דברים שאינם רצויים, כדי שלא יאמרו עליי שזו אשמתי.
מכל זה אנחנו רואים דבר שחשוב לנו.
תרומתה של האם מתחילה עוד בתקופה שבה האם והילד בלתי נפרדים – אז אמא מטביעה בנשמת הילד רצון ואת חשיבותם של הדברים הקשורים לקדושה.
ובהמשך הילד מתבונן בהוריו: מה באמת חשוב להם? הציון הגבוה ביותר במבחן במתמטיקה, או תעודת הצטיינות על סדר (חלק) במשנה שלמד? איך אמא מגיבה? על התעודה אמא אומרת: «כן, כל הכבוד», וממשיכה בעיסוקיה, ועל המבחן: «או! איזה ילד חכם! ממש יוצא מן הכלל!» הילד מבין מיד מה באמת חשוב להורה. במה שחשוב לאמא באמת, הילד לא ירצה לאכזב אותה. אציין שצריך לשים לב ולהראות את החשיבות מיד, כשהילד מביא לנו את התעודה הזאת.
אנחנו, ההורים, היינו רוצים לטעת בילד שאיפה כזאת לתורה ולמעשים טובים, שתלווה אותו לאורך כל ילדותו ותימשך גם אחרי החתונה — עד גיל 120.
תפקידה של אמא הוא לעורר את השאיפה הזאת בכל דרך. אבל בכל אמצעי שנשתמש בו, הבסיס לכל הוא – רגשות. נשים הן רגשיות יותר. ודווקא זה צריך לעזור לנו לעורר בלב הילד רצון, כשאנו מראות את חשיבותם של דברים מסוימים.
בספר שמואל (I, 2:19) כתוב שחנה תפרה לשמואל מעיל קטן, בגד לילד בן 2 שנים. לפי אחד הפירושים, המעיל הזה גדל עם שמואל משנה לשנה. ובו גם נלקח לשמים. מהו אותו מעיל שאמו תפרה לו? המדרש מסביר שזהו הרצון שחנה העניקה לשמואל. גם כשהיא לא הייתה לצידו, היה זה כאילו היא ממשיכה להעביר לו מסר: הנה מעיל מיוחד, שתפרתי במיוחד בשבילך כשהקדשתי אותך לעבודת הקב״ה. המעיל הזה היה סמל לרצון של אמא. מה יהיה רצון כזה עבורנו? להכין אוכל טעים לבן הישיבה שלנו, להכין את בגדיו אפילו בשעה מאוחרת, לאפות לו עוגה לדרך.
בגמרא מסופר כיצד היו ההורים מקבלים את בניהם שחזרו מבית המדרש. «אמר רב יעקב בר אבא לאביי: “כשהייתי חוזר הביתה, אבא היה נותן לי כוס, ואמא הייתה מוזגת יין”». זה מראה לנו שגם אז ההורים העריכו מאוד את לימודיהם של בניהם. על אחת כמה וכמה בימינו, כשיש כל כך הרבה פיתויים. למשל, בחורף, אחרי סעודת ליל שבת, כשהבית חם ומתחשק כל כך לקרוא או להיכנס מתחת לשמיכה ולישון, והבן יוצא אל הקור והולך ללמוד, ודאי שצריך לאסוף את כולם ולשבח אותו יחד, כל המשפחה: «איזה ילד צדיק גדל אצלנו!» וכשהוא חוזר, להכין לו כוס תה חם כדי שירגיש שחיכו לו, כמה חשובים לנו לימודיו והעובדה שהתגבר על הרצון להישאר בבית מתחת לשמיכה החמה.
המשך יבוא
הכינה גב׳ זיסי סקרז'ינסקאיה